ד"ש מ"וול סטריט"

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
בשבוע שעבר ביקרתי בניו יורק, כדי להשתתף בכנס שחיבר בין סטארט-אפים ישראלים לבין משקיעי הון סיכון אמריקניים. התכנסנו שם, יזמים ומשקיעים, כדי לשמוע ולהשמיע, ולייצר הזדמנויות משותפות.

כמקובל באירועים שכאלה, הורגשה היטב האופטימיות באויר. אתה חייב להיות אופטימי ללא תקנה כיזם היי-טק. עם קופת מזומנים עלובה, כשאין לך מושג איך ישולמו המשכורות החודש, עם משקיעים שמצפים לתמורה מהירה, ועם שוק שמתנהג כמו שמתחשק לו, ולא בדיוק מפגין התחשבות בתוכנית העסקית המלומדת שלך.

וברשותכם, גם משקיעי הון סיכון צריכים להיות אופטימיים למדי. כדי להתכחש לידיעה שרוב הסטארט-אפים לעולם לא יגשימו את החלום, ובכל זאת להשקיע. כדי להתעלם מהתחרות המאיימת. כדי להאמין לתחזיות הורודות של יזמי החברה, ולצפות להתממשותן .

בעודי יושב ומאזין בקשב למצגות היזמים השונים, שהפליאו לפרוש בפנינו עולם של תקשורת נתונים בקצבים מדהימים, של ארכיטקטורות תוכנה חדישות, של שירותי אינטרנט מהפכניים ושל אבטחה אבסולוטית, עלה בדעתי לקפוץ לביקור קצר ב"וול סטריט", מהלך שתי דקות ממקום הכנס.

יש לי חבר ילדות, שעובד ב"וול סטריט", באחד הבנקים הגדולים בעולם. הכרנו בירושלים, בתקופת התיכון. היינו בצנחנים, ביחידות מקבילות. יחד בקורס קצינים. נפגשנו גם בלבנון. אנחנו בקשר הדוק עד היום. הוא גר באמריקה, אני חזרתי משם לא מזמן. כשאנחנו מדברים בטלפון הוא קורא לי "אחי", אני צריך לזכור לשאול אותו מתי התחלנו במנהג הזה.

"אחי" עובד באחת מקומות המסחר של הבנק. אולם ענק בו יושבים בחלל פתוח כשבע מאות איש. חישבנו ביחד ששכרם הכולל הוא כ – 1.5 מיליארד דולר בשנה, בדומה להשקעה השנתית הכוללת של קרנות בחברות היי-טק בישראל. קומת המסחר הזו היא גם פיסגת השאיפות של הרבה מאוד סטארט-אפים: המחשבים הכי משוכללים, מרכזיות התקשורת המהירות בעולם, התוכנות המתקדמות ביותר, מערכות האבטחה המתוחכמות. כל אלה ועוד משרתים את אלפי האנשים שמניעים את הכלכלה האמריקנית והגלובלית. או מכשילים אותה, תלוי מתי בודקים.

ישבנו שם, "אחי" ואני ודיברנו. קיבלתי דיווח קצר על מה שמעניין היום את אנשי "וול סטריט". החשש מפיטורים המוניים. הצמצום הדרמטי של קוי אשראי. חיסולם המוחלט של מכשירים פיננסיים אימתניים, שהיו עד לא מזמן לחם חוקם של הבנקים. הזהירות הקיצונית הננקטת בכל צעד ושעל. ובעיקר – אי הודאות: הרע ביותר כבר מאחורינו, כנראה. אבל אולי בעצם לא. ייתכן שיהיה הרבה יותר גרוע. אף אחד לא יודע בודאות. האופטימיות המזהירה של כנס הסטארט-אפים נראתה מכאן כמו חיזיון מטושטש ורחוק.

יצאתי מהבנק וצעדתי חזרה ברחוב הקר. אפס מעלות. בתל אביב עכשיו קיץ. שוטרים חמושים בתת-מקלעים עמדו ושמרו על הבורסה של ניו יורק. מולם ניצב בגאוה הפסל של ג'ורג' וושינגטון. כאן ממש, כמה סמלי, הוא הושבע לנשיא הראשון של ארצות הברית, בשנת 1789. ומולו, בכניסה לבניין של JP Morgan , עומד שלט צנוע, המתאר כיצד הציל מייסד הבנק המפורסם את הכלכלה האמריקנית מקריסה, בשנת 1907. מי אמר שההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה.

הספקתי לחזור לכנס כדי לחזות במצגת של חברת אינטרנט מדהימה. מייסדיה חקרו ומצאו שמליוני אנשים טסים כל שנה ומזבזים את זמן הטיסה שלהם על קריאת ספרות טובה, על צפייה בסרט, או – חלילה – בשינה עמוקה. ואולם אל חשש, באמצעות שירותי האינטרנט החדשניים של החברה הזו, ישודכו אנשים מראש על פי קריטריונים כגון רקע עסקי משותף, תחומי עניין דומים ועוד. עם קצת מזל, יוכל משקיע הון סיכון למצוא את עצמו בכל טיסה על יד יזם מרתק. קוראיו הנאמנים של טור זה אינם מופתעים, מן הסתם, משמחתי המשולהבת למשמע הסיפור החדשני הזה. בכל זאת יש סיבה לאופטימיות!


(פורסם ב"גלובס" – 30 מרץ 2008)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.