בין Xbox לבין Atari

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
ביל ברטון, הדובר החדש של הבית הלבן, התייחס בשבוע שעבר למערכת המחשבים המיושנת, אותה מצאו אנשי אובמה עם כניסתם למשרדם החדש, באומרו: "זה כמו לרדת מ – Xbox לשימוש ב – Atari". מסתבר, שעל עובדי הבית הלבן נאסרה עד היום הגישה לחשבונות אי-מייל פרטיים, או – חלילה – לאתרי רשתות חברתיות כגון 'פייסבוק', ובנוסף, הם לא הורשו להשתמש במחשבי "מק".

הנשיא הנכנס, ברק אובמה, התקשה להיפרד מה'בלקברי' שלו, שבאמצעותו שמר על קשר שוטף עם תומכיו במהלך מערכת הבחירות. עד כדי כך התקשה הנשיא, שהבית הלבן שילם למעלה משלושת אלפים דולר בכדי לצייד אותו במכשיר 'בלקברי' מאובטח, העונה לדרישותיהם של אנשי השירות החשאי. הנשיא אובמה הוא כמובן חבר ב'פייסבוק', וכנראה מחזיק בשיא העולמי של מספר החברים בקהילה זו.

אין מקריות בכך, שאובמה ואנשיו כל כך מחוברים, גם עכשיו, לאמצעי התקשורת הדיגיטלית ולאינטרנט. כזכור, במהלך מערכת הבחירות המבריקה שניהלו הם כבר הוכיחו יכולת מפליאה בהפעלת הטכנולוגיה לצורך קשר עם הבוחרים, גיוס כספים, והשפעה על דעת הקהל.

יש משהו מרענן בפוליטיקאי, המפליא בבקיאותו ברזי הטכנולוגיה המודרנית. אבל העניין האמיתי כאן עמוק יותר מחיבתו של הנשיא אובמה לגדג'טים ולאינטרנט: זהו נשיא, הקשור באמת אל הדור החדש באמריקה; אל מליוני האנשים הצעירים, שמבלים מול המחשב יותר זמן מאשר מול הטלויזיה; שאינם זזים לשום מקום בלי מכשיר סלולרי, ומבלי לעדכן את חבריהם ב'פייסבוק' או ב Twitter ; ושבכל זמן נתון הם מקוונים ומעודכנים. הדור הצעיר של אמריקה קיבל נשיא שמבין אותו וחושב כמוהו. אם תרצו, זהו נשיא שמסתכל אל העתיד ולא רק מתרפק על העבר, ולכן הוא גם מעורר תקוה עצומה ברחבי ארצות הברית.

וקצת אחרי אמריקה, גם אצלנו נלך השבוע לבחירות. יחי ההבדל הקטן. המועמדים שלנו לראשות הממשלה לא יתקשו להיפרד מה'בלקברי' שלהם. הם גם לא יתעקשו להישאר מקושרים אל ההמון ביום שאחרי הבחירות, כי הם לא ממש מחוברים אלינו גם היום. אם בקמפיין של אובמה ההיי-טק והאינטרנט איפשרו רב-שיח מתמשך עם מליוני אנשים, הרי שהקמפיינים המתנהלים אצלנו, נראים מיושנים ומכוונים להבטיח את ניתוק המועמדים מקהל הבוחרים שלהם.

זהו אולי סמל נוסף לכשל של הפוליטיקה הישראלית. מי שנקראים "מנהיגינו" אינם באמת מחוברים למציאות האמיתית אותם חיים אזרחי המדינה. הם גם אינם מנסים להתחבר באמצעים המודרניים העומדים לרשותם. להיפך, על פי הנחיותיהם של תדמיתנים ויועצי תקשורת מתוחכמים, מקפידים המועמדים השונים לשתוק ולהתנתק ככל האפשר מקהל הבוחרים.

וכל עוד זהו המצב, הרי שבמדינת ישראל בשנת 2009, אם נשתמש במונחיו של דובר הבית הלבן, אנחנו תקועים עדיין בעידן ה – Atari, שבויים במערכת ההפעלה DOS, ועדיין לא התחלנו להשתמש במצלמות דיגיטליות.

עד שיתגלה אצלנו מועמד, שאולי לא היה גנרל בצבא אבל יש לו המון חברים בפייסבוק, שיודע להפעיל 'בלקברי' לא פחות טוב ממכשיר קשר צבאי מוצפן, ושמבין באי-מייל יותר מאשר בתככנות פוליטית, נמשיך להיראות כמדינה עייפה, המתעקשת למחזר בכל פעם מחדש דור של מנהיגים מיושנים ולא רלונטיים, המחוברים אל העבר הרבה יותר משהם מנסים לעצב את העתיד שלנו. ובהקשר הזה אולי עלינו לאמץ את מה שאמרו מליונים רבים באמריקה בשנה האחרונה: "שינוי – אנחנו צריכים!"

(פורסם ב"גלובס" – 8 פברואר 2009)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *