אין חנייה

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין
רחוב "עתיר ידע" בכפר סבא, כשמו כן הוא: ריכוז מרשים של חברות היי-טק, המצויות בחזית הטכנולוגיה העולמית. סנדיסק, LiveU , N-trig , מודו, אינפוג'ין, ועוד רבות וטובות, מאכלסות את הבניינים הפזורים לאורך הרחוב. מי שמתכנן לנסוע לכאן לראשונה בחייו, רואה בעיני רוחו בנייני היי-טק מודרניים, ספונים בזכוכיות כהות, מוקפים במדשאות, שבצידן עצים נטועים בשדרות ישרות, וכמובן מגרשי חנייה, המארחים בקרבם את רכביהם של נבחרי ההיי-טק.

ומי שמגיע אל רחוב זה לראשונה בחייו, משוכנע בדקות הראשונות שטעה בניווט, ובמקום לריכוז ההיי-טק המובטח, הובילו אותו גלגליו אל נקודת המוצא לסיור מאתגר במסלולי שטח, דיונות וביצות. שכן, כמקובל במדינתנו המפותחת, אין קשר בין כמות האנשים המאכלסים איזור מסויים, לבין שטחי החנייה המוקצים עבורם. ליתר דיוק, עבור דייריו הקבועים של הרחוב, כנראה נמצאה חנייה מספקת ומסודרת, החבויה היטב במתחמי המבנים בהם הם עובדים. ואולם, זר הבא לבקר, עתונאי המגיע לראיין, משקיע המגיע כדי להשתכנע, דינם שיסתפקו במה שתיכננו עבורם גאוני התיכנון והתעבורה שלנו. כלומר: כלום.

לא ממש כלום, אם ניקח בחשבון את השטח רחב הידיים הנפרש עדיין מול מבני ההיי-טק הנ"ל. שטח, שיום אחד ייבנו עליו בניינים מרשימים לא פחות, וגם הם, כמובן, ללא שמץ של תיכנון נכון לחניית אורחים. אך מכיון שבינתיים המגרשים ריקים, הרי שנוצרה בהם רחבת חנייה מאולתרת הקוראת דרור לדמיונו של הנהג הישראלי, רודף האתגרים ונטול האפשרויות. כך קורה, שבשטח נראות מכוניות משפחתיות צנועות מפלסות דרכן באומץ בין דיונות בוציות. ורכבים משרדיים מפוארים, שתוכננו לגלוש בדממה ברחובות פריז, דוהרים כאן לתוך שלוליות ענק, כשהם מתיזים לכל עבר קצף ומים מלוכלכים, ממש כמו הבוקרים הקשוחים, הדוהרים על סוסיהם בפרסומות לסיגריות.

ובעלי הג'יפים שבינינו זוכים להרגשה הנעימה של הגשמה אישית, ולהצדקה האולטימטיבית אל מול הביקורת של האשה: "ומה רצית, תגידי לי, את יודעת באיזה תנאים אני עובד, לאיזה מקומות פרימיטיביים אני מגיע כדי לבחון השקעה, ומהן הסכנות שעלי לצלוח כדי למצוא מקום חנייה? את באמת רוצה שאחרף נפשי להגיע למקום כמו "עתיר ידע" ברכב משרדי עלוב? חשבת על עתיד ילדינו הרכים?"

ואם כבר במקומות עתירי ידע אנו עוסקים, הרי שמותר להתנחם בכך, שכפר סבא אינה ייחודית. המבקר בפארק התעשייה של לוד, יכתת רגליו בעפר ובבוץ, ובביקורו השני שם כבר יידע שעדיף לחנות בשדה התעופה ולקחת משם טרמפ. מי שמבקר באיזור התעשייה המפואר של רמת החייל אחרי השעה שש בבוקר, מוטב שיגיע לפחות שעה לפני הפגישה המיועדת, בעבור סיכוי כלשהו למצוא מקום באחד מהמגרשים העלובים שהוצבו שם כלעג לאורחים מזדמנים. ובהרצליה פיתוח, בירת ההיי-טק הלא מוכתרת שלנו, ממשיכים לבנות בניינים ומגדלים, כי ממילא ההנחה היא, שאם מישהו מוכן לנהוג אל תוך הסיוט התעבורתי הזה, הרי שמגיע לו להיענש ולבזבז זמנו לשוא בהסתובבות ברחובות, בחיפוש חסר תוחלת אחר חנייה.

חלילה אין פה משום ביקורת כלשהי אל המתכננים האורבניים שלנו, נהפוך הוא. מלאי שמחה אנחנו על התזכורת היום יומית הזו, שנבדלים אנו משאר העמים. במיוחד מהאמריקנים היהירים, המעיזים לבזבז שטחים כה נרחבים על חנייה ציבורית. המגדילים בחוצפתם ומעניקים מקומות חנייה לנכים בכל מקום שרק אפשר. מאושרים אנחנו על הזכות להעניק משמעות חדשה למכוניות, שמתכנניהן האנטישמיים לא חשבו להגביה אותן עוד מספר סנטימטרים כדי להופכן ראויות לחנייה ישראלית טיפוסית. וכמובן, אסירי תודה כולנו לעיריות השונות, שבונות בלי סוף, אבל גם בלי חנייה, ובכך מאפשרות לעצמן גבייה עמוקה יותר של מיסים וארנונה. לרווחתנו כמובן. ונאמר תודה.

(פורסם ב"גלובס" – 18 מאי 2008)

אהבתם? אל תשכחו לשתף!

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדאין

פוסטים נוספים

תקוות וחששות

בעוד סיכומי שנת 2015 ממשיכים עדיין להדהד ברקע, במיוחד לאור העובדה שזו היתה שנה מצוינת במבחן ההשקעות בהיי-טק הישראלי, הצלחות יפות בגיוסי

קיקסטארטר חוקרת

הסערה הפוקדת רבים מאתרי הטכנולוגיה וההשקעות בימים האחרונים כמעט ולא זכתה לסיקור בארץ: זאנו, פרויקט הדגל של קיקסטארטר, אתר מימון ההמונים, קרס

תגובה אחת

  1. הבעיה האמיתית היא חוסר ההשקעה בתחבורה ציבורית. ברוב הערים המפותחות בעולם יש תחבורה ציבורית שמשרתת את מרבית האנשים בצורה סבירה למדי ואף שלוקח קצת יותר זמן להגיע ממקום למקום זה אפשרי וגם ניתן לשמוע מוסיקה, לקרוא או לעשות מדיטציה על הדרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *