יזהר שי, יזם היי-טק,
משקיע הון סיכון
ואוהד נלהב,
כותב על השחקנים
ועל האירועים המרכזיים
בהיי-טק הישראלי.

עוד על יזהר...

אין קליטה בקרית גתיום רביעי, 29 באוקטובר 2014

יום שני בצהרים בקריית גת. אני מחנה את הרכב שלי לא רחוק מהכניסה לבית הספר התיכון אורט ע״ש זאב בוים, יוצא מהרכב ופונה לכיוון בית הספר. בסמוך לרכב עוצר אותי ילד, אולי בכיתה ה' או ו', ושואל אותי מה מצב האנטנה של הסלולרי שלי, הדבוקה כראוי לשמשה הקדמית של רכבי.

"נראה לי שהאנטנה בסדר, למה אתה שואל?" הוא מישיר אליי מבט ועונה בביטחון עצמי מופגן: "אני צריך אנטנה בשביל להרביץ למורה שלי". עכשיו הוא כבר הצליח למשוך את תשומת לבי. "תראה", אני עונה לו בכנות גמורה, "אני די קשור לאנטנה שלי. היא חלק חשוב מהחיים שלי. וחוץ מזה, למה להרביץ למורה שלך, מה הוא עשה לך?". עכשיו תורו להיות כן איתי. הוא מסביר לי שהוא לומד בבית ספר יסודי שנמצא לא רחוק מכאן ושהבוקר רב עם המורה שלו: "הוא זרק אותי מבית ספר. הרבצתי לילד אחד אז קיבלתי עונש". "למה הרבצת? מה קרה?", "הוא קילל אותי. אף אחד לא יקלל אותי. אין דבר כזה. אז פירקתי לו את הצורה".

אבל בגלל שהוא מחייך אליי חיוך מתוק של ילד שובב אני מחליט לחסוך ממנו הרצאה חינוכית על זה שמכות לא פותרות סכסוכים ושיש דרכים אחרות למצות את חילוקי הדעות בין שני ילדים בני אחת עשרה. אני מחייך אליו בחזרה ופונה אל תוך בית הספר התיכון, שם מחכה ציפי בן טולילה, מנהלת בית הספר, המארחת שלנו לישיבה מיוחדת של מועצת המנהלים של רשת אורט ישראל, המתקיימת כאן היום.

הסיפור של בית הספר הזה מחמם את הלב ומעורר השראה. לפני כארבע שנים, במסגרת התוכנית האסטרטגית של אורט ישראל לשתף פעולה עם אזורי הפריפריה החברתית במדינה, פנה מנכ"ל אורט צביקה פלג לראש העיר קריית גת, אבירם דהרי, בהצעה להכניס את הרשת לאחד מבתי הספר בעיר. הם בחרו ביחד בבית הספר הקשה מכולם, שממוקם בליבה של שכונה במצב סוציו-אקונומי קשה ביותר ובכל הפרמטרים האפשריים הצדיק את היותו מועמד לסגירה. היום, ארבע שנים לאחר מכן, זהו בית ספר פורח בכל קנה מידה. השקעה מסיבית של ארבעה וחצי מיליון שקל של רשת אורט, משרד החינוך והתורם הנדיב ברי ברלוביץ הפכו את המבנה הישן והמוזנח שהיה כאן קודם לבית ספר חדיש, מטופח, בעל חזות אטרקטיבית ואמצעי הוראה מהמתקדמים בסוגם, כולל מעבדות מחשבים ואלקטרוניקה משוכללות ומצוידות היטב.

שיעור הזכאים לבגרות עלה מ – 64.4% ל – 79% ואוכלוסיית התלמידים חוותה גידול של כ – 40%, בניגוד למגמת הירידה שחווה בית הספר קודם לכן. כיום נוסעים אל בית הספר תלמידים מכל רחבי העיר, על מנת להשתתף בתוכניות למצוינות בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה והמחשבים ובמגמת השוחרים, המשותפת לרשת אורט ולחיל הקשר והתקשוב. לתלמידים בוגרי המגמה מובטח שירות צבאי באחת מיחידות החיל, במקצוע שבו התמחו. תלמידים רבים יוכלו לרכוש כאן השכלה טכנולוגית מתקדמת ולהשתלב בעתיד באחד ממקצועות ההיי-טק.

מספר תלמידים במגמות השונות מצטרפים אלינו כדי לספר לנו על מקצועות הלימוד שלהם, מדוע בחרו דווקא בבית הספר הזה ועל ההתנדבות שלהם בקהילה. אחד מהם מתנדב כבר מספר שנים במגן דוד אדום. תלמידה אחרת פעילה מאוד בפנימייה שבה היא בעצמה מתגוררת. אתנו מאזינה להם בעונג רב ציפי המנהלת. ארבע השנים האחרונות תחת ניהולה גרמו למהפך באיכות הלמידה במוסד, בתדמיתו בעיר ולא פחות חשוב מאלה, בשביעות הרצון של סגל המורים המלווה אותה כבר שנים ארוכות, חלקם בוגרי בית הספר בעצמם. היא מציגה לנו את החזון: "בית הספר מעודד מצוינות מדעית טכנולוגית וערכית, על מנת לסייע לבוגריו בהשתלבות עתידית בחברה ולאפשר להם להתקדם בסולם החברתי".

לאחר שלוש שעות של נחת בתוך בית הספר, אני יוצא משערי אורט זאב בוים קריית גת לכיוון הרכב שלי. הילד כבר איננו שם, אבל איתו נעלמה גם האנטנה שלי. לפחות היה טורח לשלוף אותה בזהירות מההברגה שלה, אבל למרבה הצער התושבת מרוסקת לחלוטין. אני מקווה שהמורה לא זכה לפגוש את הילד המתוק עם האנטנה שלי השבורה בתוך ידו העצבנית. בפעם הבאה שילד צעיר וחביב ידווח לי שפירק למישהו את הצורה ושהוא הולך לשבור לי את האנטנה של האוטו כדי להרביץ למורה שלו אקח אותו יותר ברצינות, אני מבטיח.

פורסם ב"גלובס", 28 אוקטובר 2014

(בתמונה: ככה זה נראה על שמשת הרכב שלי. אם ניסיתם לתפוס אותי בסלולרי בזמן נסיעה, הנה הסיבה לשיבושים בקליטה. ושוב תודה לילד החמוד מקריית גת)

להמשך»

האקדמיה מגיבהיום שישי, 24 באוקטובר 2014

********************************************************************************************

בתגובה לפוסט שהעליתי השבוע (" כרטיס כניסה להיי-טק למיוחסים בלבד? ") בעניין התשובה השלילית שקיבל ד' מהמוסד האקדמי אליו פנה לצורך בקשת מילגת לימודים, קיבלתי את תגובתו של פרופסור במוסד הזה, שמכיר את התכנית מקרוב. להלן דבריו המלאים כלשונם.

********************************************************************************************

אני חושב שאני הולך להרגיז מישהו שאף פעם לא פגשתי במה שאכתוב. אני חושב שהוא לא עושה את עבודתו כמו שצריך. אני מניח שבתור יזם הי-טק בכיר, משקיע הון סיכון, וכותב בלוג מוערך האחראי על הצלחות רבות וכתבות רבות, הוא בדרך כלל רגיל שמסכימים איתו. אבל אני כותב כדי לדווח לו שטעה וגרם עוול. כנראה שהוא יכעס.

הכל התחיל כשהוא התקשר אל קולגה שלי והציג עצמו בתור יזם היי טק וניסה להבין מדוע סטודנט מסויים שנקרא לו ד', לא התקבל לתכנית מסויימת אצלנו. התכנית הזאת היא תכנית שקיימת כבר יותר מעשר שנים אצלנו במוסד והיא המאפשרת לסטודנטים שמגיעים ממקומות בהם היה להם קשה "לממש את הפוטנציאל", לסגור פערים ולצאת עם תואר במדעי המחשב ולהצטרף לתעשיית ההי-טק.

התכנית שלנו היא הרבה יותר מתכנית מלגות ולא כאן המקום להרחיב עליה את הדיבור. אומר רק שהצלחתה אינה מוטלת בספק, היא העמידה בוגרים רבים שהצטרפו לתעשיה, המשיכו ללימודים מתקדמים ועוד.

בחזרה לסיפור של היזם. הוא ניסה להבין מדוע ד' לא התקבל, הוא הרי מכיר את הסיפור שלו אישית והוא בטוח שהוא יצליח ושמגיע לו להתקבל וכיוצא באלה דברים. אני בטוח שהדברים שאמר היזם היו נכונים ונאמרו מתוך דאגה כנה ואמונה אמיתית. אם הדברים היו נשארים במישור זה, היינו מקבלים את השיחה בתור דאגה כנה ורצון לעזרה.

אולם כאשר הדברים החלו לגלוש לביקורת על המוסד ועל התכנית ועל הקולגה שלי הדברים כבר מצטיירים לגמרי אחרת ואני חייב לתקן. ראשית, אם היה היזם המוכשר חושב רגע, היה מבין שאנו מקבלים שיחות כאלה חדשות לבקרים לגבי מועמדים רבים והוא לא הראשון ולא האחרון שמנסה להתערב ולשנות החלטה. זה בסדר גמור. אנו מקבלים את זה, וזה מעיד על איכפתיות ועל רצון לעזור. תמיד כמובן המועמד או מועמדת הם בעלי סיפור לא קל (שהרי אלה מלכתחילה המועמדים שמופנים לתוכנית) ותמיד הם בעלי יכולות אישיות שאנו לא הערכנו נכון. בכל מקרה ומקרה (כמו גם במקרה של היזם המוכשר) אנו מנסים להסביר באופן סבלני ומנומס את התהליך המורכב שבו אנו נוקטים ואיתו אנו מנסים לנבא את סיכויי ההצלחה של המועמדים בצורה אובייקטיבית.

אין לנו דרך יותר טובה, וגם כך אנו משקיעים משאבים רבים בדיוק כדי לתת הזדמנות לכאלה שבמקומות אחרים לא היו שוקלים כלל את מועמדתם. לבסוף, לפי נסיון העבר, דרך זו עובדת דווקא לא רע בכלל. אבל כנראה שליזם המוכשר יש שיטה טובה יותר: שיטת ההמלצות (דרך אגב, אנו בהחלט שוקלים גם המלצות בתהליך שלנו אבל לא רק המלצות). כלומר, לשיטתו, אנו נכשלים בתפקידנו אם לא קיבלנו מועמדים שממליצים עליהם! אז האם עלינו לקבל כל המלצה של כל אחד על כל מועמד?

כנראה שלא. כנראה שבמקרה זה התכוון היזם שנקבל רק את מועמד שהוא עצמו ממליץ עליו. הרי הוא יזם היי טק מוכשר והוא יודע ומבין טוב יותר מאיתנו שהרי "נכשלנו בתפקידנו". שנית, אנו יכולים לטעות. כמו שנדרש מאקדמאים, אנו הראשונים להודות שבודאי יש מקרים שבהם אנו טועים וטעינו. אבל כדי להיות הוגנים כלפי כל המועמדים האחרים וכלפי התהליך וכלפי המערכת, אין אנו יכולים לשנות החלטות על סמך שיחות טלפון ונסיונות לחץ כפי שהיזם ניסה לעשות. מלבד ד' יש עוד עשרות מועמדים אחרים שאין להם "חברים" בהיי טק כמו היזם המוכשר. האם זה יהיה הוגן כלפיהם לשנות את החלטתנו (שמתקבלת לאחר תהליך ארוך כל שנה ושנה) רק עבור מועמד זה או אחר?

עד לכאן ההסבר על הטענות הענייניות בנוגע למועמד ד'. אבל ברגע שהיזם המוכשר, שלא מכיר את הקולגה שלי ואת המסירות שלה ולא מכיר את התכנית שלנו ולא מכיר את ההצלחות שלה ואת הבוגרים שלה, מתאר את הקולגה שלי בתור מישהי ש"יושבת על כסא עור נוח ומפנק ומשקיפה מתוך בועה על העולם שבחוץ", אז כאן כבר אין כל טענה עניינית ורצינית, וכאן הוא טועה. הוא טועה ומטעה. אני אפילו ארחיק ואומר שהוא גם קצת יהיר (שזו כמובן תכונה חיובית עבור יזם היי טק מוכשר)  אם שהוא חושב שהוא יודע מספיק כדי לשפוט ולומר שאנו "נכשלנו בתפקידנו". לא "טעינו" חלילה, אלא "נכשלנו בתפקידנו", לא פחות.

כנראה שעשרות תלמידים של התכנית שהגיעו מהפריפריה והתקבלו לתכנית כשאף מקום אחר לא היה מוכן לקבל אותם, ולמדו והצליחו וסיימו את לימודיהם והשתלבו בתעשיה ורבים מהם אף חוזרים ועוזרים באופן פעיל לתוכנית ולסטודנטים החדשים, כנראה שכל אלה אינם מספיקים, שכן המועמד המועדף על היזם המוכשר לא התקבל ולכן כשלנו. ולבסוף גם אכתוב שאכן כן, אנשים יהירים לפעמים יכולים לגרום לי ולקולגות שלי לכעוס. מה לעשות, כאלה אנחנו האקדמאים. אפילו שאנו "יושבים במגדל השן" אנו גם בני אדם.

להמשך»

כרטיס כניסה להיי-טק – למיוחסים בלבד?יום רביעי, 22 באוקטובר 2014


בשבוע שעבר הצלחתי להרגיז בטלפון מישהי שאף פעם לא פגשתי. זה היה כשאמרתי לה שהיא לא עשתה את העבודה שלה כמו שצריך. אני מניח שבתור עובדת בכירה ומוערכת במוסד אקדמי מכובד, האחראית על פעילות מבורכת למען עידוד קליטתם ללימודים של מי שלא גדלו עם כפית של זהב במגירת הכלים שלהם, היא בדרך כלל רגילה לשמוע מחמאות ותודות. אבל אני התקשרתי כדי לדווח לה שטעתה וגרמה עוול. נראה שיש יש דברים שיותר נחמד לשמוע בטלפון מאשר תלונות מאדם זר שלעולם לא דיברת איתו לפני כן. והיא אכן כעסה.
הכל התחיל כשהתקשר אליי ד׳, בחור צעיר שסיים לא מזמן את שירותו הצבאי, וסיפר לי שהגיש מועמדות למילגה למימון תואר ראשון במדעי המחשב במוסד אקדמי ידוע. בוגרי המוסד הזה מתקבלים בקלות יחסית לעבודה בחברות היי-טק ורבים מהם גם פונים למסלול של יזמות. לימודים שם מהווים במובן מסויים כרטיס כניסה לבועת ההיי-טק הישראלי, המועדון הסגור שהמקומות בו בדרך כלל שמורים למי שהגיעו מסביבה מפנקת ותומכת, משירות צבאי שסלל עבורם את הקרקע באמצעות קשרים ובמקרים רבים גם הכשרה מקצועית וממשפחות שמסוגלות לתמוך כלכלית במי שצריכים להקדיש מספר שנים מחייהם כדי להתכונן לכניסתם למועדון היוקרה. מי שזכה בכך שמסלול החיים הזה נראה לו טבעי ונכון, מתקשה להבין שיש כאלה שמסתכלים על ההיי-טק הישראלי כמושג נחשק, מקום ייחודי שרק ברי מזל זכו להגיע אליו.
עשרות אלפי אנשים שנכללים בסקטור הזה רגילים לכך שהם עובדים מאוד קשה ונדרשים לסטנדרטים גבוהים ומחויבות עמוקה למקומות העבודה שלהם; הם משתכרים יפה אבל גם נתונים בכל זמן נתון לרוע גזירות הקיצוצים המתרחשים במחזוריות קבועה בענף; והם חייבים גם לשמור על עצמם מעודכנים לאורך על שנות הקריירה שלהם. אבל לפעמים קשה להם להבין עד כמה מבחוץ נחשבת עבודתם ליוקרתית ונחשקת, כזו שרבים שואפים להגיע אליה אבל לא יוכלו לפרוץ את תקרת הזכוכית איתה נפגשו בגלל נסיבות החיים השונות.
ולכן, מילגות ותכניות מיוחדות המסייעות לסטודנטים במוסד אקדמי לעבור את מסלול הלימודים המפרך תוך קבלת סיוע כלכלי ולעיתים גם אקדמי, הן בעלות משמעות כל כך קריטית עבור מי שמגיעים מחוץ למעגל. הן גם אחד מאותם מכשירים שיכולים לעזור להיי-טק להפוך ממועדון סגור ויוקרתי למערכת שיש בה פוטנציאל לתרום לסגירת פערים בחברה הישראלית ולמתן הזדמנויות לאנשים רבים נוספים, שיש להם היכולת והכישרון ושעשויים לתרום את תרומתם להיי-טק ולכלכלה בעבודתם הקשה ובכשרונם, אם רק תינתן להם ההזדמנות.
ובחזרה לסיפור של ד׳. לפני כחמש שנים הוא התקשר אליי, אז בחור צעיר בכיתה י״ב, ששאף לגשת לבחינת בגרות מורחבת במקצוע המחשבים, שכללה גם הגשת פרוייקט והגנה עליו בפני פאנל של בוחנים מטעם משרד החינוך. מאחר שבמקביל ללימודיו בתיכון הוא עבד כדי לסייע בפרנסת המשפחה הוא היה נקלע לפיגורים בלימודים וה״מערכת״ איבדה את סבלנותה אליו. אבל ד׳ לא הרים ידיים. הוא מצא מורה שהאמין בו והמורה המדהים הזה טרח להתקשר אליי ולהסביר לי שהוא מאמין בנער ושהוא יכול להגיע רחוק. פניתי אז לתכנת מחשבים מוכשר שהיכרתי וביקשתי ממנו לסייע בהתנדבות לד׳ ולעזור לו בהשלמת חומר. אירגנו לנער מחשב כדי שיוכל לבצע עליו את פרויקט הגמר שלו (נושא פעוט לתשומת מערכת החינוך: לא לכל תלמיד בבית ספר תיכון בישראל יש אפשרות לממן מכיסו מחשב אישי) והוא נרתם לנושא במרץ רב. בסופו של דבר ניגש ד׳ למבחן בגרות מורחב במחשבים, הגיש פרויקט גמר ונבחן עליו בפני בוחנים מטעם משרד החינוך, וסיים את המקצוע עם ציון בגרות של 95.
לאחרונה, לאחר שירות צבאי משמעותי, החליט שהוא רוצה לממש את החלום שלו לעבוד כאיש היי-טק. הוא הגיש בקשה למילגה, נבחן ביחד עם מועמדים אחרים וקיבל תשובה שלילית. כששוחחתי בטלפון עם העובדת המסורה שהיתה אחראית על המיונים, היא הסבירה לי באופן סבלני ומלומד על התהליך המורכב, שבו הם מעריכים את סיכוייו של מועמד להצליח. היא אמרה לי שהסיבה לדחייתו של ד׳ היא לא בעייה של מכסות אלא הערכת המומחים שסיכוייו לסיים את הלימודים קלושים ביותר. הם לא רוצים לייצר אצלו תחושת כישלון, כך הסבירה לי, ולכן עדיף שינסה לממש את עצמו באופן אחר.
כאן היה תורי לדווח לה, שלדעתי הצנועה הם נכשלו בתפקידם ובכך הצלחתי להעליב אותה קשות. אבל אני בכל זאת מתעקש: מבחנים כאלה ואחרים הם אולי מכשירים מעניינים בעלי יכולות חיזוי סטטיסטיות לא רעות, אבל הם אינם בשום אופן שיקוף מלא ליכולותיו של אדם ולמוטיבציה שלו להצליח. מי שמחזיק בידיו את מפתחות הכניסה לעתיד טוב יותר של בחור צעיר צריך להתייחס בחרדת קודש למפתחות הללו. וצריך גם להשתמש בהם לפעמים תוך זניחת כל מיני עקרונות אקדמיים או פסיכולוגיים חשובים, שמתאימים יותר לחממת המאמרים האקדמיים והדיונים בתוך היכל הזכוכית הנעים והחמים כל כך, במיוחד אם את יושבת על כיסא עור נוח ומפנק ומשקיפה מתוך הבועה על העולם שבחוץ ועל אלה המביטים עלייך משם בעיניים כלות.
ואם החשש הוא מחלילה ליצור אצל ד' ואנשים נוספים שכמותו חוויה של כישלון בעתיד, אנא הסירו דאגה מליבכם ידידיי אנשי האקדמיה המלומדים. כי החוויות שעבר ד' בחיים חישלו אותו כבר די והותר, הוא איננו זקוק להגנה המיותרת שאתם ממהרים להעניק לו. חשוב יותר שתתרכזו במתן הזדמנות לכמה שיותר אנשים צעירים שמוכנים לעשות כל מאמץ בכדי לקבל מכם כרטיס כניסה למועדון ההיי-טק הישראלי. ובינתיים, מי שבאמת חווה כאן חוויית כישלון אמיתי הוא אני, בכך שלא הצלחתי לשכנע אתכם לחשוב אחרת.
פורסם ב"גלובס" – 21 אוקטובר 2014


להמשך»
התאמת עיצוב: לאון זינגר