יזהר שי, יזם היי-טק,
משקיע הון סיכון
ואוהד נלהב,
כותב על השחקנים
ועל האירועים המרכזיים
בהיי-טק הישראלי.

עוד על יזהר...

מי אנחנו בעצם?יום רביעי, 9 באפריל 2014

אנחנו אומת הסטארט-אפ. אנחנו מעיזים וממציאים, מקימים סטארט-אפים בקצב ובכמויות מעוררי התפעלות בכל העולם. אנחנו חדשניים. משקיעים מכל העולם נוהרים לממן את היזמים המדהימים שגדלים במקומותינו. אנחנו מעצמת היי-טק בין לאומית.

אבל אנחנו גם יצרנו כאן מדינה בעלת פערים חברתיים בלתי נסבלים. על פי דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע, כמליון אנשים חיים בישראל מתחת לקו העוני, מהם 360 אלף ילדים. על פי אותו דו"ח, לממשלת ישראל אין מדיניות רשמית מגובשת בנושא העוני וכספים שהובטחו כבר בתחילת השנה לטיפול במניעת רעב לעולם לא הועברו. גם כאן גילינו חדשנות ויצירתיות מרשימה ביותר, לא בפתרון הבעייה חלילה, אבל בכך שמצאנו שם חדש למילה "רעב": אנחנו קוראים לזה "חוסר ביטחון תזונתי".

בעשור האחרון הקימו יזמי ההיי-טק הישראלי כ 7000 חברות. יש היום בישראל כמה עשרות חממות ואקסלרטורים, המקדמים את רוח היזמות והחדשנות בקרב דור חדש ומרשים ביותר של יזמים. המוסדות האקדמאים בכל רחבי הארץ מעודדים יזמות, מקיימים כנסים רבים בנושאים הקשורים בתחום וכוללים קורסים אקדמיים בנושאי יזמות כחלק משמעותי במסלולי התארים השונים שהם מעניקים. העולם כולו מביט אלינו בהערכה רבה ומיטב החוקרים ומובילי דיעה ברחבי תבל מדברים על התרבות המבורכת שהצלחנו לייצר פה בכמה עשרות שנים של קיומנו כמדינה עצמאית.

אבל לא הצלחנו לייצר פה תרבות של סבלנות וסובלנות הדדית. השיח שלנו פרוע ואלים ואנחנו לא עושים שום דבר אמיתי כדי למגר את האלימות הזו, שמכרסמת בנו מבפנים. קומץ קטן של מתנחלים קיצוניים, מופרעים ואלימים, התקיף השבוע כוח של משמר הגבול ופצע מספר לוחמים שפעלו בפקודת הצבא והמשטרה כנגד פורעי חוק יהודים. יום לפני כן, פגעו יהודים קיצונים ברכבו של קצין צה"ל בכיר, מי שהיה קצין ללא חת בסיירת גולני, איבד את כף רגלו בעת קרב והתעקש לחזור למסלול צבאי פיקודי לאחר מכן. הפורעים העלובים הללו לא מייצגים בשום אופן את המחנה הגדול של המתיישבים ביהודה ושומרון,  אבל הם זכו – כמו תמיד – להתייחסות סלחנית מדי, להתחשבות ציבורית ברקע שלהם ובתירוצים האומללים, שאנחנו מקפידים להשתמש בהם על מנת לכבס את מצפוננו ולהתעלם מהמראה שהאנשים האלה מציבים מול פנינו המתחסדות.

יו"ר קבוצת הכדורסל של המדינה, האלופה הנצחית עמוסת התארים, יצא השבוע להגנתו של שחקן כדורסל, שהרשה לעצמו להתפרע ולפגוע באוהדים של הקבוצה היריבה. במקום לנהוג בדוגמה אישית ולצאת באופן חד משמעי כנגד האלימות, השתמש היו"ר הנכבד בתירוצים שונים ובהצדקות שונות. אבל, לא צריך להאשים רק את היו"ר, אלא את כולנו. כי כאלה אנחנו, מוכנים להבין אלימות, לתרץ אותה ולייחס לה הסברים כאלה ואחרים. אנחנו אלימים, אבל אנחנו חושבים שאנחנו נאורים ומנומסים, ממש אור לגויים.

אלפי אורחים מגיעים אלינו לכנסים, לביקורים רשמיים, לחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות שאומת הסטארט-אפ מייצרת עבורם ללא הפסק. הם באים לכאן ומתרשמים מהפתיחות שלנו, מהיכולת שלנו לדבר איתם בשפתם, אפילו בנימוס מסויים העטוף בחינניות צברית ישראלית מחוספסת. הם מתפעלים מהתובנות שפיתחנו, המסייעות בידינו לגשר על פערים תרבותיים ולהפוך אותנו לחלק מהעולם הנאור, שהפך בשנים האחרנות לכל כך שטוח. הם מדברים בשבחו של החינוך שטיפח בנו תכונות של מצויינות, של סקרנות ושל העזה לחרוג מאזורי הנוחות שלנו אל מחוזות של חקר והרפתקאות.

אבל הם לא רואים את הפערים העצומים הנפערים במערכת החינוך שלנו בין תלמידים משכבות חברתיות שונות. הם לא מבחינים בנסיגה שלנו לאחור במבחנים בין לאומיים, הם לא חשופים להיותנו אחת המדינות הכושלות ביותר במדד המוביליות החברתית, הבוחן  את יכולתם של אנשים לטפס בסולם הסוציו-אקונומי ולשפר את מצבם, יחסית למקום בו החלו את חייהם.

אז מי אנחנו באמת? אולי כדאי שנבין את עצמנו, שנפנים איזו חברה יצרנו כאן לעצמנו ונחליט סוף סוף: האם טוב לנו עם מה שהפכנו להיות, או שאולי אנחנו רוצים להיות דומים יותר למה שטובי ידידינו, מעריצי אומת הסטארט-אפ, מתעקשים עדיין לחשוב עלינו?

סופו. יש לנו תירוצים לכל סוג של אלימות.  (צילום: איל יצהר)


 

 

(פורסם ב"גלובס" – 9 אפריל 2014)


 

 

להמשך»

היינו כבר בסרט הזה?יום חמישי, 3 באפריל 2014

להלן ציטוט מדוייק מהאנציקלופדיה העממית ויקיפדיה. כל מי שמסיק מכאן מסקנות כלשהן לגבי הזמן הנוכחי, עושה זאת על אחריותו בלבד.

"בועת הדוט-קום היתה בועה כלכלית, שהתקיימה בין השנים 1995 – 2001.  שיאה היה במרץ 2000, כאשר מדד הנסדאק עמד על 5132.52 נקודות. במהלך שנים אלה נרשמה בבורסות לניירות ערך עלייה מהירה במחירי מניות סקטור האינטרנט החדש ובסקטורים הקשורים אליו תוך ניתוק הולך וגדל מהשווי הכלכלי ה"אמיתי" של החברות הנסחרות. דבר זה יצר את "הבועה".

תקופה זו אופיינה בהיווסדותן של חברות מבוססות-אינטרנט רבות. שילוב של צמיחה מהירה של מחירי המניות, ספקולציות של יחידים לגבי ערכן של המניות, וזמינותם הגדולה של כספי השקעות מקרנות הון סיכון רבות יצרו סביבה שבה רבים מהעסקים הללו דחו מודלים עסקיים רגילים והתמקדו בנתח השוק במקום ברווח של החברות.

התפוצצות בועת הדוט-קום ציינה את תחילתו של  מיתון במדינות המפותחות במהלך השנים שלאחר מכן. למעשה ניתן לומר כי שינוי המודלים (המנותקים מהשווי הכלכלי) להערכת שווי המניות בתקופה זו, יצר מצג שווא של עליה מגמתית ומתמשכת של ערך המניות, מה שגרם ליותר ויותר משקיעים להשקיע, מה שגרם כתוצאה מכך להמשך העלייה המטאורית וחוזר חלילה עד נקודת הקריסה.

מקובל לסמן את תחילת הבהלה למניות האינטרנט בהנפקתה של חברת נטסקייפ באוגוסט 1995. ההנפקה זכתה להצלחה יוצאת דופן, נסגרה במחיר גבוה מהמצופה וכבר באותו יום נסחרה המניה במחיר גבוה כמעט פי שלשה ממחיר ההנפקה. בשנים 1996 עד 2000 הונפקו בבורסת הנסדאק עשרות רבות של חברות מתחום האינטרנט בעלות היסטוריה עסקית קצרצרה, בהיעדר כל "הצלחה" עסקית כלכלית ובמחירים ששיקפו ציפיות גבוהות מאוד. מאחר שלחברות לא היה בסיס לתמחור עסקי מקובל הומצאו מודלים חדשים שיתאימו להיעדר הכנסות ורווח, וישקפו את הציפיות לצמיחה אדירה.

אנליסטים שסיקרו את התחום העניקו לחברות מחירי יעד גבוהים שהתבססו על תחזיות אופטימיות ביותר שנבעו בין היתר מדילמת האנליסט, אבל מחירי המניות הזדרזו לעבור את תחזיות האנליסטים והכריחו אותם לעדכן את המודלים שלהם כלפי מעלה שוב ושוב.

שני אנליסטים שזכו לתשומת לב תקשורתית רבה במיוחד היו הנרי בלודג'ט ומארי מיקר. בשנת 1998 העניק בלודג'ט מחיר יעד של 400 דולר למניות חברת אמזון, יותר מכפול ממחיר המניה באותה עת, אחרי שכבר עלתה במאות אחוזים מאז הונפקה רק שנה קודם. כעבור חודש עבר מחיר המניה את היעד השאפתני והפך את בלודג'ט לגורו. לאחר התפוצצות הבועה נתגלו מיילים פרטיים של בלודג'ט בהם הוא מעניק המלצות הפוכות מהמלצותיו הפומביות החיוביות על מניות דוט קום. הוא הואשם בתרמית בניירות ערך ובמסגרת הסדר טיעון נאסר עליו לחזור לעסוק בייעוץ בניירות ערך.

במחצית השנייה של 1999 האיצה התנפחות הבועה לשיאה כאשר חברות חסרות הכנסות משמעותיות נסחרו בשווי של מיליארדי דולרים כל אחת, והוסיפו להכפיל את שווין מדי מספר חדשים, ואף מדי מספר שבועות. בשיא הבועה הגיעה חברת סיסקו,  בת 15 שנה באותה עת, לשווי שוק של מעל 500 מיליארד דולר, והפכה למשך מספר שבועות לחברה בעלת שווי השוק הגבוה בעולם, כשהיא עוברת את מיקרוסופט."

עד כאן הציטוט מויקיפדיה.

אנחנו בסוף הרבעון הראשון של שנת 2014. חשבתי לכתוב כאן על הבהלה לאפליקציות, על שוויי הגיוס של חברות צעירות בתחילת דרכן, על ערכי הרכישות המדהימות שחזינו בהן לאחרונה, על מחירי המניות המרשימים של חברות טכנולוגיה הנסחרות בנסדאק. אבל אין צורך שאכתוב. הדברים כבר נרשמו על גבי דפי ההסטוריה. בסרט הזה כבר היינו. את הסוף שלו אין צורך לנחש. האם זה סרט אימה, מותחן מורט עצבים, או קומדיה מטורפת? החליטו בעצמכם.

(פורסם ב"גלובס" – 2 אפריל 2014)

להמשך»

פועלי ההיי-טק מתאגדיםיום חמישי, 27 במרץ 2014

בשורת התאגדותם של עובדי "נס", חברת שירותי ה IT הגדולה בישראל, במסגרת הסתדרות העובדים, זכתה לכיסוי עיתונאי מובלט בשבוע האחרון ולא בכדי. תעשיית ההיי-טק הישראלי, שכבשה לעצמה מעמד מיוחד של מעצמה עולמית, הצליחה לעשות זאת בדרך כלל ללא סיוע מאיגודי עובדים מקצועיים. ואולם, בשנים האחרונות הלכו וגברו הלחצים על עובדים ומעבידים כאחד, על מנת לאחד את עובדי ההיי-טק תחת איגודי עובדים.

"אנו מאמינים שבתחום ה-IT בפרט, ובענף היי-טק בכלל, העובדיo זכאים לביטחון תעסוקתי ולתחושת מעורבות בהחלטות הנוגעות לעתידנו", מסרו חברי ועד העובדים בחברת "נס". "מקום עבודה שטוב יותר לעובדיו הוא מקום שבו העובדים ממלאים תפקיד מוביל בהמשך הצלחתה של החברה. אנו קוראים להנהלת נס טכנולוגיות לשמש דוגמה לכל החברות בענף ולשבת עמנו בהקדם למשא ומתן על ההסכם הקיבוצי".

זוהי הצהרה מעוררת מחשבה.

כשסיימתי את לימודיי בטכניון, זכיתי להתראיין באחת החברות הישראליות המובילות בתחום התעשייה הביטחונית. זו היתה חברה בעלת פיתוחים טכנולוגיים מרשימים ביותר, סביבת עבודה מפנקת והישגים בין לאומיים. כשהתקדמתי במהלך הראיונות הוזמנתי להתלוות למנהל צוות בכיר על מנת להכיר את סביבת העבודה. הוא הוליך אותי במסדרונות ותוך כדי סיור הסביר לי על נפלאות ועד העובדים בחברה ועל הישגי איגוד העובדים, שהתבטאו בכך שאף אחד ״לא מעז להתעסק איתנו״. בשלב מסויים הגענו למשרדי ועד העובדים, שהיו מהיפים ביותר בחברה, מאובזרים היטב ומוכנים לכל קרב גבורה אפשרי נגד המעסיק, אם רק יהיה בכך צורך.

בתור מהנדס צעיר, חסר ניסיון חיים וחסר הבנה בחשיבות כוחם של איגודי עובדים, העדפתי לוותר על המשרה שהוצעה לי שם. החלטתי לחרף את נפשי וללכת לעבוד בחברת היי-טק אחרת, למרות שבדומה לרוב החברות בהיי-טק הישראלי, לא היתה בה התאגדות עובדים מאורגנת.

בשנים שעברו מאז, עבדתי בחברות שהצליחו יותר ופחות, בחברות שעברו צמיחה מטורפת וגם בחברות שעברו צמצומים כואבים. לימים הפכתי גם למנהל והייתי שותף בין השאר להחלטות כואבות של פיטורי עובדים. אני יכול לומר בלב שלם, שנוכחות וועד עובדים חזק לעולם לא היתה משנה דבר באף אחת מהחברות בהן עבדתי או שהייתי מעורב בהן עד היום. להיפך.

לפני מספר ימים נפגשתי עם איש היי-טק שהיה בעבר מנהל פרויקטים בכיר באחת מחברות הדגל של ההיי-טק הישראלי בסוף שנות השמונים. הוא סיפר לי איך ועד העובדים שם היה מחרים פרויקטים בהם שובצו עובדים על פי קריטריונים של כישרון והתאמה ולא על פי קריטריונים של וותק ובכירות. מספר פרויקטים כאלה הגיעו עד כדי קריסה והוא, מנהל בכיר ומוכשר ביותר, החליט להמשיך הלאה לחברות היי-טק אחרות. החברה ההיא עברה משברים קשים בשל חוסר יכולתה להתחרות בשווקים הבין לאומיים, פיטרה מאות עובדים במשך השנים והיא עדיין קיימת היום כחברה אפרורית ומשעממת, שימי הזוהר שלה קבורים אי שם בעברה הרחוק.

התאגדויות עובדים בהיי-טק הישראלי אינן בשורה טובה לאף אחד, פרט לקבוצת עסקנים שתגרוף את פירות ההצלחה המפוקפקת הזו. עובדיהן של חברות היי-טק, המאוגדים בהסתדרות עובדים כזו או אחרת, לא יזכו להגנה טובה יותר בעת צרה.

פיטורי עובדים לא יימנעו כמו שלא נמנעו במקרים רבים אחרים – לא בהיי-טק – של חברות שקרסו מסיבות עסקיות כלשהן. אפליית עובדים לרעה בשל דת, מוצא, מגדר או גיל לא תימנע, כמו שלמרבה הצער והבושה היא לא נמנעת במאות מקומות עבודה מאוגדים היטב, כולל המגזר הציבורי במדינת ישראל. תנאי עבודתם של עובדי ההיי-טק המאוגדים לא ישתפרו בכהוא זה. כבר היום הם בין הטובים במשק הישראלי וחברות היי-טק קפיטליסטיות לחלוטין נבחרות על ידי העובדים שלהן שוב ושוב כחברות המועדפות לעבוד בהן בכל קטגוריה אפשרית.

מה שכן עלול לקרות הוא אובדן התחרותיות של ההיי-טק הישראלי מול זירת ההיי-טק העולמית. ואם זה יקרה, יאבדו עשרות אלפי עובדים את מקום עבודתם או שפרנסתם תיפגע קשות. ומסביבם, מאות אלפים במעגלים הסובבים את ההיי-טק, גם הם יינזקו משמעותית. לא יעזרו איגודי העובדים הלוחמניים וגם הסתדרות העובדים לא תוכל לעשות מאומה.

עובדי ההיי-טק המתאגדים חייבים לקחת בחשבון, שהם עלולים לכרות את הענף עליו הם יושבים, לא פחות מזה. זה נכון. בהיי-טק עובדים קשה. התחרות היא אכזרית והעבודה אינטנסיבית ביותר. אבל מי שנכנס לאורח החיים המטורף הזה, של עובד בחברת היי-טק, צריך להיכנס לשם בעיניים פקוחות ולהבין את הסכנות הכרוכות בעבודה הזו, במקביל ליתרונות ולהתלהבות הכרוכה בסביבת עבודה חדשנית ומאתגרת, החשופה, לטוב ולרע, לשווקים הבין לאומיים.

בסביבה הזו, הדבר הכי טוב שעובדי ההיי-טק יכולים לעשות על מנת להגן על מקום עבודתם הוא לשמור על היתרון התחרותי שלהם בכל החזיתות, החל בחדשנות והמשך בגמישות ובעקשנות וביכולת השרידות מול משברים, שלבטח יגיעו מתישהו. איגוד עובדים, חזק ולוחמני ככל שיהיה, לא יעניק תוספת כלשהי ליכולת ההישרדות של החברות האלו ולכן גם איננו מוסיף שום ביטחון לעובדים בהן.

חבריי אנשי ההיי-טק, תחשבו על זה לפני שאתם חוגגים את חגיגת ההתאגדות.

 

(פורסם ב"גלובס" – 26 מרץ 2014)

 

 

להמשך»
התאמת עיצוב: לאון זינגר