מרק צוקרברג חגג השבוע את יום הולדתו ה – 28. מתנת היום הולדת הנאה שלו אמורה להגיע בעוד מספר ימים בדמותם של כמה מליארדי דולרים, שווי אחזקותיו בפייסבוק ביום הנפקתה בבורסה. אכן, החזר יפה על שמונה שנים של עבודה מאומצת וניצול נכון של כישוריו הרבים.
צוקרברג נולד תשע שנים אחרי היווסדה של חברת מיקרוסופט, שבשנת 2007 שילמה לו 240 מליון דולר תמורת כ 1.6% בחברה שלו. הוא היה בן 14 כשהוקמה גוגל, שכיום מנסה להתחרות בו ללא הצלחה רבה מדי באמצעות רשת חברתית משלה. בשנת 2004, כשהיה בן 20, ייסד צוקרברג את פייסבוק בחדר השינה שלו במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת הרווארד. פחות משנה לאחר מכן רכשה ניוז-קורפ את מיי-ספייס, אז עדיין הרשת החברתית הגדולה בעולם, ב 580 מליון דולר. פייסבוק וצוקרברג בראשה, יצאו ברוב חוצפתם להילחם על הבכורה כנגד הרשת החברתית הזו, שבאמצע שנת 2006 עברה את גוגל והפכה להיות האתר בעל מספר המשתמשים הגבוה ביותר באינטרנט. מיי-ספייס גם היתה חברה מבוססת, ממומנת היטב ומגובה על ידי מותג מדיה משמעותי ביותר. אבל כל אלה לא עזרו לה מול נחישותו של צוקרברג , האישיות הסוחפת שלו וחווית המשתמש שהצליח לייצר עבור הקהל ההולך וגדל של החברים ברשת החברתית החדשה שבנה. באפריל 2008 עברה פייסבוק את מיי-ספייס במספר משתמשיה ומאז לא הפסיקה לצמוח. באמצע שנת 2011 נמכרו שרידיה של מיי-ספייס ב 35 מליון דולר ואילו פייסבוק, עם קהילה של 900 מליון משתמשים, מתכוננת השבוע להנפקתה על פי ערך משוער של כמאה מליארד דולר, יחי ההבדל הלא קטן.
אילו יכולתי לתת מתנה אחת קטנה למרק צוקרברג ליום הולדתו, הייתי מעניק לו שלט עם הלוגו של מיי-ספייס. לא בכדי שייזכר בתבוסתה, אלא דווקא כדי ללמוד ממפלתה של המתחרה, קצת צניעות מהי. כי בעולם ההיי-טק, לא לעולם חוסן. היום אתה מנהל אימפריה ומחר אתה עלול להילחם על חייך. אתמול בצהרים קנית חברה במיליארד דולר תוך כדי לעיסת המבורגר, אבל יום אחד עלולה גם החברה שלך להימכר לקונה קר וציני תמורת נזיד עדשים. מי שמגייס עשרה מיליארד דולר ממיטב המשקיעים אבל לא מוכן לטרוח למענם, חייב לזכור שיום אחד, חלילה, עלול הגלגל להתהפך ופקודות הקנייה ההיסטריות יכולות מהר מאוד ליהפך ל"מוכרים בלבד". יום הולדת שמח לך מרק, מי יתן ותישאר צודק לנצח, שליט בלתי מעורער של אימפריה איתנה, שגורמת לכולנו להרגיש מחוברים ומעודכנים תמיד. ואנא אל תשכח – עם כל הכבוד, עושרך והצלחתך עדיין תלויים ברצונם הטוב של תשע מאות מליון נתיניך. בהצלחה בהנפקה.
…
(פורסם ב"גלובס" – 16 מאי 2012)
להמשך»
אנחנו חוזרים היום אל היטרקומד ישראל, חברת ההיי-טק שמנהליה מתעלמים מבעלי מניותיה ועושים בה ככל העולה על רוחם. בעבר דיווחנו כאן על מחאת המהנדסים בהיטרקומד, שיצאו למאבק כנגד חוסר השיוויון והקיפוח המתמשך. כמו שחזה אז בנג'י, מנכ"ל החברה, המחאה הזו נעלמה אל תוך ועדות למיניהן ודו"חות עבי כרס, למרבה תיסכולם של המהנדסים ולשמחתו הכמעט בלתי מוסתרת של בנג'י.
אבל לאחרונה החלו להישמע קולות שקראו לעורר את המחאה הזו מחדש. אחד מהדוברים הנמרצים ביותר בעניין חידוש המחאה היה איש חביב בשם שאולי, שרואה את עצמו כמועמד ראוי להיבחר יום אחד לתפקיד מנכ"ל החברה. שאולי העלה את נס מחאת המהנדסים לראש סדר היום בקמפיין האישי שלו להיבחר לתפקיד הנכסף. בנאומים סוחפים יצא שאולי חוצץ כנגד בנג'י המנכ"ל: "זהו אדם חסר אחריות והמשך כהונתו כמנכ"ל היטרקומד ישראל מעמיד בסכנה את עצם קיומה" קרא שאולי באחד הנאומים שלו, לקול תשואות הקהל. "לעולם לא תראו אותי עובד במחיצתו של האיש הזה. לא אתן ידי להמשך השחיתות ולהידרדרות במניותיה של היטרקומד בבורסות העולם", הגיב שאולי לשמועות כאילו קיבל לאחרונה פנייה מאנשי לישכת המנכ"ל להצטרף להנהלת היטרקומד כסמנכ"ל.
משום מה, רבים מבעלי המניות של היטרקומד לקחו את דבריו של שאולי ברצינות. הם העדיפו לשכוח שבהיטרקומד מילה אינה מילה, התחייבות איננה התחייבות והבטחה אין מקיימים. אבל בנג'י הוא מנהל מנוסה. הוא גם ידע עם מי יש לו עסק. הוא שלח את אודי, סמנכ"ל התיפעול הנאמן (רק לעצמו) כדי להציע לשאולי עיסקה מפתה: "שאולי, אני מתכבד להזמין אותך לתפקיד ניהולי בכיר בהיטרקומד. בנג'י ישמח למנות אותך כמשנה למנכ"ל לענייני שום דבר. בנוסף נבטיח לך רכב מנהלים צמוד ובכל פעם שבנג'י יישא נאום חשוב הוא יקפיד לפנות אליך במילים 'שאולי שותפי החשוב, האהוב והאמין'. אז מה אתה אומר?"
שאולי התלבט שלושים שניות כדי שיוכל לדווח אחר כך, בנאום חוצב להבות, שההחלטה הזו היא מן הקשות שקיבל במהלך חייו. הוא התנה את הסכמתו בכך שבנג'י המנכ"ל גם יחייך אליו בנדיבות ויקרוץ לו בחביבות בכל פעם ששאולי יהיה עצוב. "חשוב לי, שבעלי המניות לא יאבדו את אמונם בי", הסביר שאולי את עמדתו הקשוחה, ועל כך ענה לו אודי בזריזות: "אל תדאג שאולי, בעלי המניות של היטרקומד ממילא לא מאמינים לאף מנהל בחברה. אתה מוזמן להצטרף לשורה ארוכה של מנהלים שבגדו באמון בעלי המניות אבל ממשיכים למשוך משכורת ולא לעשות שום דבר מועיל. כשתתרגל, תראה שזה אפילו די נחמד." שאולי קיבל את ההצעה והצטרף להנהלת היטרקומד ישראל. המשך יבוא.
…
(פורסם ב"גלובס" – 9 מאי 2011)
להמשך»
יומן סוף השבוע של ערוץ 2 כלל ביום ששי שעבר כתבה שניסתה לחזות איך ייראו פניה של מדינת ישראל בעוד 36 שנים, ביום העצמאות המאה שלנו. בישראל יחיו אז כ 13.5 מליון תושבים. רבע מהם יהיו חרדים, רבע יהיו ערבים וכמחצית מהתושבים יהיו יהודים לא חרדים. ישראל תהיה בין המדינות הצפופות בעולם, בדומה לבנגלדש וסינגפור. בתל אביב לא תהיה בעיית חנייה, כי בגלל הפקקים האין סופיים ברחובותיה אנשים לא יעזו להזיז את רכביהם ממקומם. כולנו נלבש בגדים עשויים מפולימרים מיוחדים, בריאים וידידותיים לסביבה. כך, על פי יומן ערוץ 2.
מעניין איך ייראה ההיי-טק הישראלי בזמן חגיגות המאה לעצמאותינו. כמה מהשמות המוכרים לנו היום יהיו חלק ממפת ההיי-טק בעוד 36 שנים? האם צ'ק פוינט תמשיך להיות מעצמה עולמית בתחום אבטחת המידע? האם מלאנוקס תגיע להכנסות של מליארדי דולרים? האם העולם ייאמץ את מודל הרכב החשמלי והטעינה המבוקרת של הסוללות ובכך יאפשר לבטר-פלייס לצמוח להיות חברה בין לאומית משמעותית? ומה על אלפי חברות הסטארט-אפ, אלו שכבר פועלות היום ואלו שעוד לא קמו? האם נזכה לראות פה עוד כמה חברות ישראליות בין לאומיות, גדולות ועצמאיות?
על פי נתוני IVC , מאז שנת 2000 הושקעו בישראל למעלה מ 15 מיליארד דולר בחברות סטארט-אפ. בהנחה ובתקוה שקצב ההשקעות הזה יימשך, הרי שביום העצמאות המאה שלנו נוכל להגיד שעד אז הושקעו במאה ה – 21 יותר מחמישים מיליארד דולר בבניית ההיי-טק הישראלי. זוהי אולי התשתית האזרחית היקרה ביותר שתיבנה פה במאה השנים הראשונות לקיום המדינה, רובה ככולה במימון המגזר העסקי, ובעידוד המדינה, בתנאי שזו תדע להמשיך לעודד סביבה עסקית אוהדת עבור יזמים, משקיעים ושותפים עסקיים בין לאומיים.
ואולם, במקביל להמשך הצמיחה בהיי-טק, קשה יהיה להתעלם ממה שקורה מסביב, מחוץ לבועה. האלימות המתפרצת בישראל – במגרשי הכדורגל, בצבא, בתיאטרון ובדרכים, צריכה להטריד את כולנו. אנשי ההיי-טק, הנוסעים ברכבים ממוזגים לעבודה ומבלים את יומם במשרדים מרווחים ובניחוח של חו"ל, לא יכולים להתעלם מכך שהם עלולים לחגוג את יום העצמאות המאה של ישראל במדינה שהם מתביישים לחיות בה. ולכן, בהיעדר מנהיגות אמיתית בישראל, חובתו של כל מי שהמדינה הזו יקרה לו, לקחת אחריות ולהיות מעורב ולו רק בפרויקט אחד, כלשהו, שיתרום לחינוכו של הדור הצעיר ולבניית מדינה שכולנו נתגאה להיות אזרחיה. הברירה השנייה היא לשבת ולקטר בשיחות סלון ולטמון את הראש מתחת לכרית ההיי-טק החמימה. זוהי ברירה חביבה למדיי אבל היא עלולה לקלקל את חגיגות המאה לעצמאותנו. יש לנו עוד 36 שנים.
…
(פורסם ב"גלובס" – 2 מאי 2012)
להמשך»
