יזהר שי, יזם היי-טק,
משקיע הון סיכון
ואוהד נלהב,
כותב על השחקנים
ועל האירועים המרכזיים
בהיי-טק הישראלי.

עוד על יזהר...

יוצאים לדרך, למרות הסערהיום חמישי, 2 ביולי 2015

הדי נפילות המניות בבורסות העולם לא חדרו אמש את קירות מרכז ״נא לגעת״ שביפו. הקהל הרב שהתאסף לפנות ערב במקום המיוחד הזה הפגין מצב רוח מרומם וניכר היה שבערב הזה אף אחד לא בא להתלונן או להתאבל. החששות נשארו בבית. המחזור השישי של האקסלרטור של מיקרוסופט הגיע אל סיומו והאירוע אמש הוקדש לחברות הבוגרות של המחזור הזה. אותן לא הטרידו יותר מדי החדשות מהנסדאק, הן יגיעו לשם – אם הכל יילך טוב ואם בכלל – עוד שבע שנים או יותר. עד אז, הבורסות יכולות להתרסק לחלוטין או לנסוק לגבהים חדשים ומפתיעים, והמחזוריות הזו יכולה להישנות אפילו יותר מפעם אחת. אם אכן אנחנו עומדים בפני משבר, דרכן של עשר החברות הצעירות שהציגו אמש תהיה קשה יותר, רצופה בעוד כמה מכשולים, אבל היא לא תהיה שונה מדרכן של החברות שצלחו את המשבר העולמי של שנת 2008 וכמובן אלו ששרדו את התפוצצות הבועה בתחילת המאה הנוכחית.

יש משהו מכונן בחווית הצפייה ביזמים המציגים את חברות הסטארט-אפ שלהם בתחילת דרכן. הם עומדים על הבמה, מספרים על מוצר חדש, טכנלוגיה ייחודית, מודל עסקי יוצא דופן, נאחזים בכל טיעון אפשרי שתומך בהנחה שהסטארט-אפ שלהם, הוא זה שיהיה הדבר הגדול הבא. הם מתארים את החברה הקטנטונת שלהם, ארבעה העובדים הראשונים, שני הלקוחות שהסכימו לנסות את המוצר, החוזה המשמח שנחתם לאחרונה, המשקיעים האמיצים שנתנו את אמונם. ובעצם הם כבר מדמיינים בעיני רוחם את הבמה עליה יעמדו בעוד עשר שנים, כמובילי חברה בין לאומית גדולה ומשמעותית, בעלת אלפי לקוחות או מליוני משתמשים, וידועה היטב בקרב הקהל הרחב. גם צ'קפוינט, וויז ומוביל-איי, כך יודעים כל יזם ויזמת, התחילו על ידי קומץ יזמים, נתקלו בתחילת דרכן בהרבה גבות מורמות והצליחו לפרוץ את כל הגבולות האפשריים, כל אחת בדרכה.

ומי שצופה ביזמים האלה, בתחילת דרכם, לא יכול שלא לנסות לנחש בעצמו מי מהם יהיו אלה שיגיעו לפיסגה. וכמובן להיזכר ביזמים שנראו על הבמות הללו בשנים קודמות. אלה שהבטיחו וקיימו, למרות שהקהל היה ספקן ברובו לגבי סיכויי ההצלחה שלהם. אלה שלא הצליחו, למרות שהיו חביבי הקהל והמדיה. ואלה שעדיין בדרך, שעדיין קשה לדעת מה יהיה בגורל החברה שלהם.

שלא במפתיע, תחומי העיסוק של החברות שהציגו אמש באירוע הגמר של האקסלרטור של מיקרוסופט הם מגוונים ושונים זה מזה. החל מחברה שעוסקת ביצירת זירת מסחר, המפגישה בין מחפשי עבודה לבין מחפשי עובדים (מה חדש תשאלו? הכל בסדר, יש חדש, זהו אחד התחומים הענקיים בעולם העסקים הגלובלי, שצופים שיעבור מהפכה של ממש), המשך בחברה שחוזה באופן מדוייק תנאי מזג אוויר המשפיעים על תוצרת חקלאית וכבר מוכרת את השירות שלה ללקוחות גדולים ברוסיה, ובנוסף להן חברה בתחום החיפוש בעולמות של מציאות רבודה, סטארט-אפ המפתח מערכת אופטימיזציה להפצת כרטיסים לאירועי ספורט ויש לו כבר לקוח חשוב ("אחד ממועדוני הכדורגל המפוארים בעולם, זכה לאחרונה באליפות בין לאומית משמעותית ביותר ואיננו יכולים להגיד את שמו") וכמובן – איך לא – מיזם המטפל באבטחה מירבית של ענני המיחשוב המשמשים כיום כתשתית קריטית לאירגונים, לסחר אלקטרוני וליישומים הפופולריים ביותר בעולם.

קשה היה לבחור אמש מי מהחברות המציגות הן בעלות הסיכויים הגבוהים יותר להצלחה. הנתונים שמיקרוסופט מציגה לגבי מימון חברות בוגרות האקסלרטורים שלה הם כמעט חסרי תקדים: כשמונים אחוז מהחברות בוגרות התכנית ברחבי העולם קיבלו מימון נכון להיום, למעלה מעשרים מתוכן כבר נרכשו ואחת עברה הנפקה ציבורית. עם נתונים כאלה, מה הפלא שהקהל אתמול באולם "נא לגעת" היה אופטימי ומחוייך. יתרסקו להן המניות (או שלא), יפלו השווקים (או שלא), יתפתח לו משבר בין לאומי חדש (או שלא), החדשנות עדיין נמשכת, היזמות בארץ וגם בעולם נמצאת בשיאה ואין שום סיבה אמיתית לחשוב שמשהו יעצור את כל היזמים האלה בדרכם לכבוש שיאים חדשים ולהמשיך את המהפיכה. הם יוצאים לדרך, למרות ענני הסערה, גם אם התחזית מלמדת על מזג אוויר סוער בשנים הקרובות.

(פורסם ב"גלובס" – 30 יוני 2015)

להמשך»

יש בועה? לא מה שחשבתםיום חמישי, 2 ביולי 2015

יזהר שי

קרן ההון סיכון הידועה אנדרסן-הורוביץ פירסמה אתמול ביחד עם הבנק הקנדי RBC ניתוח מקיף סביב השאלה המעסיקה את כל מי שקשור בימים אלה בהשקעות בחברות היי-טק ברחבי העולם: האם אנחנו שוב בעיצומה של בועה פיננסית, כמו זו שחווינו בסוף שנות ה – 90 ושהתפוצצה בקול רם וכואב ב,תחילת המאה ה – 21? השאלה הזו היא מטרידה ומהותית, כי כידוע מבחן הבועה, או אי קיומה, מתברר רק לאחר התפוצצותה, אם אכן היתה כזו. משקיעים רבים מנסים להבין בעת הזו האם עליהם לנהל את השקעותיהם, אם בחברות ציבוריות ואם בחברות היי-טק פרטיות, מתוך הנחה שמרנית הגורסת כי המחירים כיום כבר בשיאם, או שקרובים לשם, וקריסת מחירי המניות לא תאחר לבוא, כשהיא מלווה – כמו בשנת 2008 או בשנים 2000 – 2001 במשבר כלכלי משמעותי; או שמא, המחירים סבירים וסבבי הגיוס הענקיים של חברות פרטיות מהוים נדבך טבעי נוסף בהתפתחות כלכלת האינטרנט, המסחר האלקטרוני, המובייל והרשתות החברתיות, ומכאן שאין סיבה מיוחדת לפעול תחת לחץ והנחות עבודה שמרניות מדי?

השורה התחתונה על פי אנדרסן-הורוביץ: הכל בסדר, אין סיבה לדאגה. יש הסברים טובים לשוויים העצומים של חברות פרטיות, לסבבי הגיוס הענקיים, לכסף הרב הזורם אל תוך חברות היי-טק צעירות יחסית, לאינדקסים הנגזרים משוויי חברות היי-טק ציבוריות, המתקרבים בימים אלה לשיאים של תקופת הבועה.

הנה כמה מההסברים, מתוך המחקר שפירסמו אתמול אנשי הקרן: אוכלוסיית משתמשי הרשת צמחה משמעותית בחמש עשרה השנים האחרונות. ב – 1999 היו כ 400 מליון איש מחוברים לאינטרנט ברחבי העולם. כיום מחוברים למעלה מ – 3 מליארד. זהו אחד הגורמים המרכזיים לכך שכלכלת האינטרנט צמחה באופן משמעותי ביותר מימי קריסת הבועה. הכנסות המסחר האלקטרוני צמחו מ – 12 מליארד דולר בשנת 1999 לכ – 304 מליארד דולר בשנת 2014.

החברות המנפיקות כיות מחכות הרבה יותר זמן להבשלתן. בתקופת הבועה היה הזמן הממוצע מיום ההקמה להנפקתן ארבע שנים. בשנת 2014 עמד הממוצע על 11 שנים. ובעניין שוויי המניות הציבוריות: בעוד אינדקס ה S&P של חברות טכנולוגיה מתקרב בצורה הדרגתית לשיא כל הזמנים שלו בתחילת שנת 2000, הרי שמכפילי הרווח ( ה P/E ( של אותן חברות, העומדים היום בממוצע על 16.1, נמוכים יחסית וקרובים יותר לערכם בתחילת שנות ה – 90. זאת, בעיקר בגלל הסיבה שחברות הטכנולוגיה המנפיקות כיום בבורסות הן בעלות הכנסות משמעותיות בהרבה מהחברות הצעירות שהנפיקו בימי השיא של הבועה.

אנדרסן-הורוביץ מציעים דרך מעניינת להסתכל על כמות הכסף הנשפך אל עולם הסטארט-אפים וההשקעות בחברות טכנולוגיה. אינדקס ההשקעה לנפש בחברות טכנולוגיה עמד בשנת 2000 על קרוב לאלף דולר ואילו כיום, בגלל צמיחת מספר המשתמשים, המספר הזה עומד על כ 180 דולר לנפש, כלומר – ירידה משמעותית יחסית לתקופת הבועה. זאת ועוד, 55% מכספי המשקיעים בתקופה העליזה ההיא הופנו לחברות בנות פחות משנתיים, בעוד שכיום 80% מההשקעות זורמות לחברות בנות 3 ומעלה.

ההסבר המרכזי של אנדרסן-הורוביץ לסבבי הגיוס הענקיים המתרחשים בימים אלה: אמנם זול יותר לממן חברה בשלביה הראשונים, אבל המימון של צמיחה מהירה האמורה לטפל בשלושה מליארד משתמשי אינטרנט, המימון הזה הוא יקר מאוד. ונכונות המשקיעים להזרים מאות מליוני דולרים (ולפעמים גם מליארדים) לחברות פרטיות משקף את האמונה ביכולתן לייצר ערך עצום על ידי צמיחה לכלל טיפול במליארדי המשתמשים הללו והפוטנציאל הכלכלי הטמון בכך.

השורה התחתונה: הבנק הקנדי RBC ועימו אחת מקרנות ההון סיכון החשובות בעולם, מספקים לנו סיבות טובות להיות רגועים ולהמשיך להשקיע. שני שקפים בודדים בסוף המצגת מציינים "מה עלול לקרות בכל זאת", כשגורם הרוע המרכזי הוא אירוע מקרו כלכלי גלובלי, משהו שהוא מחוץ לתחומי ההיגיון של כלכלת האינטרנט והמובייל. לקצרי הזיכרון בינינו, הקריסה האחרונה, זו של שנת 2008, לא נבעה מכשל שוק בעולמות הטכנולוגיה, אבל זה לא הפריע לקריסה הזו לשטוף כל חלקה טובה גם בעולם ההיי-טק, בעיקר זה של חברות צעירות וצמאות למימון משקיעים. ובהקשר הזה, כל אחד מהקוראים של טור זה צריך לערוך את חשבון הנפש האישי שלו באשר לאמונתו ביציבות העולם, סבירותם של משברים אפשריים בכלכלת אירופה, שערי הריבית הנמוכים וגורמים אפשריים אחרים. האם אנחנו בעיצומה של בועה? תחליטו אתם, כי אם וכאשר נדע שאכן היתה בועה, זה יהיה כרגיל – כואב, מפחיד ועצוב – אבל גם מאוחר מדי לגבי החלטות שצריכים היינו לקבל קודם להתרסקות.

(פורסם ב"גלובס" – 23 יוני 2015)

להמשך»

1120 מנות פיצה בשבע דקותיום רביעי, 17 ביוני 2015


יום שישי שעבר, אחרי הצהרים בבית הספר האמריקאי באבן יהודה. בזמן שעם ישראל מכין את עצמו לשקיעה בשנת צהרים עמוקה ומבורכת או בהכנות לסעודת השבת, התכונה באולם הספורט של בית הספר נראית כמו הכנות קדחתניות ומתוחות לקראת אירוע שיגור של חללית או שיא אחר כלשהו, שאיננו ברור ברגע הראשון לצופה מהצד. מאות צעירות וצעירים יושבים בקבוצות קטנות סביב שולחנות עבודה ומתרכזים במסכי המחשבים המרצדים הניבטים מולם. חלקם נמצאים בשיאו של דיון סוער, אחרים מתייעצים עם בני קבוצות אחרות, במערכת הכריזה נשמעות מדי פעם הודעות המפנות את הנוכחים באולם לאירעו כזה או אחר המתרחש איפשהו בקומה השנייה, בקפטריה או במדשאות שבחוץ.
וכל ההמולה הזו מנוהלת על ידי בחור צעיר ונמרץ, שלא נח לרגע, מחלק הוראות במכשיר קשר, ברמקולים או בטלפון נייד, עונה לשניים שלושה אנשים בו זמנית ובין כל אלה גם מספר לי על ההאקתון הישראלי הראשון לדור ה – Y. האקתון, למקרה שלא ידעתם, איננו שם קוד למופע רוק או משחק ספורט כלשהו, אלא אירוע בו אנשי טכנולוגיה נפגשים ביחד, מאפיינים מוצר ועובדים עליו ברציפות במשך כיומיים נטולי שינה, עד למימוש מוצר עובד שניתן להדגים אותו ולהשתמש בו. מדובר בדרך כלל על שילוב של טכנולוגים מוכשרים ביותר, חרוצים ויצירתיים המתייחסים לאתגר הזה באותו מידה של רצינות בה מתייחסים אנשי הברזל לאתגרים הגופניים הלא שפויים שהם מתחייבים אליהם משום מה. וגם הם, כמו עמיתיהם הספורטאים, תחרותיים והישגיים ומתעקשים להגשים את מטרתם, עד הסוף.
מיכאל מטיאס, יזם ההאקטונים העולמיים ל Gen-Y, הוא הרוח החיה מאחורי ההאקתון, אותו הוא מקיים בארץ כשבעה חודשים אחרי שיזם את ההאקתון הראשון מסוגו לדור ה –Y בפאלו אלטו, קליפורניה. מיכאל היה אז בסוף לימודיו בתיכון וניסה להתקבל להאקתון שהתקיים בארצות הברית, אך מפאת גילו הצעיר המארגנים לא הסכימו לרשום אותו לאירוע. הוא החליט ליזום האקתון בעצמו, פנה לנותני חסויות שונים וביניהם גוגל ואוניברסיטת MIT היוקרתית והצליח לארגן האקתון של למעלה מ 400 משתתפים, שהגיעו לשם מ – 11 מדינות שונות בארצות הברית. האירוע הוכתר כהצלחה אמיתית ומשם נסללה הדרך להקמת מיזם בינלאומי המאחד יזמים טכנולוגיים צעירים ברחבי העולם. מיכאל מספר לי על האקתון מוצלח ביותר שאירגנו בג'מאיקה ותוך כדי שהוא מפנה מספר משתתפים לקפטריה "כי שם האינטרנט עובד עכשיו מצויין, הרגע מסרו לי בקשר", הוא מדווח לי שהאירועים הבאים כבר נקבעו להודו, מדריד ולונדון עוד השנה, ו"יש כבר עוד כמה בדרך".
לא רק רוח היזמות והיצירתיות מביאה את הצעירים להאקתון של מיכאל ביום שישי הקייצי הזה. גם הפרסים, הכוללים כרטיסי טיסה לקונגרס המובייל העולמי בברצלונה בתחילת שנת 2016, מימון לטיסה והשתתפות בהאקתון הגדול בעולם שיתקיים במישיגן בשנה הבאה, עבודה בחברות היי-טק שנותנות חסות לאירוע ועוד. הפרסים האלה הם לא העיקר אבל בהחלט עידוד נוסף לטכנולוגים שמתעתדים לבלות פה לילה לבן ועוד יום שלם בבניית מוצרים כיד הדמיון ויכולת המימוש שלהם.
בעוד אני משוחח עם מיכאל, ניגש אלינו אדם מבוגר יחסית, חריג בנוף הצעירים שמסביבנו. לא, הוא לא בא לכאן כדי לתכנת בעצמו, כי הוא כבר התחרה בהאקתון אחר בשבוע שעבר. היום הוא בא עם א', הבן שלו, ילד בן 12, שעדיין לא מצא לא קבוצה להתחבר אליה. מיכאל מעיף מבט אל מאות הגיקים שמסביב אבל לא מתרגש כמוני מהעובדה שכולם נראים מבוגרים בהרבה מא'. "מה הוא אוהב לעשות?" הוא שואל את האבא שממהר לדווח לנו שא' הוא מומחה בתיכנות בסביבת אנדרואיד, קצת יותר חלש ב – IOS ומתמחה במספר שפות תיכנות שאינני מצליח לקלוט את שמן. מיכאל נותן מספר המלצות והאבא לוקח את א' למחוז חפצו. מאוחר יותר אני למד שא' וקבוצתו פיתחו ב 30 השעות הבאות מוצר שמשנה את צבעו של כדור זכוכית באמצעות בקרה של גלי מוח. א' חשב שיהיה למוצר שימוש עבור נכים שאינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם בדרך אחרת.
רעיונות אחרים שממומשים על ידי קבוצות באולם: שעון מעורר שמשנה את שעת הצילצול שלו אוטומטית בהתאם לשינוי מועדי פגישות המתרחשים תוך כדי שאנחנו ישנים (ובכך מעניקים לנו שעות שינה יקרות נוספות, לא קמנו מוקדם מדי – חלילה); מירוץ מכוניות הנשלטות על ידי גלי מוח; מערכת שליטה אטומטית ברמזורים המשתמשת במידע המגיע מוויז ו"מגוגל מפות" על מנת לאפשר אופטימיזציה של תחלופת הרמזורים לאורך מסלולי נסיעה; ועוד ועוד, כיד הדימיון הטובה.
"למה אתה עושה את כל זה, מה מניע אותך?" אני שואל את מיכאל, המשרת כיום ביחידה טכנולוגית בצה"ל. "אני חי ונושם את עולם הסטארט-אפים והיזמות. אני קורא טק-קראנץ' לפני שאני נרדם. זה פשוט 'היי' מטורף לעמוד מול מאות אנשים ולדעת שאתה עזרת להם להתגלות. אנשים מממשים כאן חלומות. בהאקתון בקליפורניה מצאנו ילד מדהים בן 14. בסוף ההאקתון הוא קיבל הצעת עבודה מפייסבוק. אבל, הוא סירב, כי החליט להקים חברה משלו."
בעודו פותר מספר בעיות לוגיסטיות נוספות (בחור שמציג את עצמו כדיסלקטי ברמות קשות ביותר מבקש עזרה למצוא הרצאה המתקיימת ברגעים אלה בפינה כלשהי באולם) מיכאל מספר לי שהחלום האמיתי שלו הוא להיות מורה למדעי המחשב ולמתמטיקה בבית ספר תיכון. "אבל כדי לאפשר את זה לעצמי, אני קודם אקים סטארט-אפ ואצטרך להצליח איתו. יכול להיות שאחר כך גם אהיה משקיע אנג'ל ואעזור לאנשים להגשים את הרעיונות שלהם."
בשלב מסויים אני נזכר לשאול את מיכאל לפשר התחפושת האריה בה הוא לבוש. מסתבר שהמסורת הבין לאומית למארגני האקתונים מכתיבה שמארגן האירוע לבוש בתחפושת מיוחדת. מארגן ההאקתון בג'מאיקה התחפש לדרקון. אני רושם לעצמי שיש דברים שכנראה לעולם לא אבין, בנוסף לשפות תיכנות מתקדמות.
אחרי שהכל נגמר, מיכאל שולח לי את נתוני הסיכום של ההאקתון הישראלי הראשון לדור ה – Y: ארבע מאות חמישים איש השתתפו והם יצרו 100 קבוצות שפיתחו כל אחת מהן מוצר מלא תוך 30 שעות. בין המשתתפים היו כ 150 תלמידי תיכון, 150 חיילים והשאר סטודנטים. המשתתף הצעיר ביותר היה בן 11. בשלב מסויים הפתיעו המארגנים את המשתתפים בפיצות חמות, שהגיעו ארוזות ב 140 קופסאות. 1120 משולשי פיצה נאכלו תוך פחות משבע דקות, המארגנים מדדו את הזמן בקפידה. הנה, מצאתי מכנה משותף משמעותי ביני לבין באי ההאקתון: גם אני אוהב פיצה.
….
(פורסם ב"גלובס" – 16 יוני 2015)




להמשך»
התאמת עיצוב: לאון זינגר