יזהר שי, יזם היי-טק,
משקיע הון סיכון
ואוהד נלהב,
כותב על השחקנים
ועל האירועים המרכזיים
בהיי-טק הישראלי.

עוד על יזהר...

שנה טובה מאינטליום רביעי, 1 באוקטובר 2014

אחת השאלות הכבדות, שמרחפת סביב ההיי-טק הישראלי מאז שככו הדי הלחימה בעזה, היא השפעת מבצע 'צוק איתן' על אמונם של משקיעים זרים ביציבות השוק המקומי וההשלכות האפשריות על שיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות היי-טק בין לאומיות גדולות. מאז כניסתה של הפסקת האש לתוקף פשטו בשוק המקומי סיפורים על אורחים רמי דרג שביטלו את ביקוריהם בארץ, על גורמים זרים – בעיקר אירופאים – שהחליטו להפסיק את פעילותם בישראל לפי שעה, על משקיעים שהביעו חשש להעמיק את מעורבותם באזור הכל כך לא יציב שלנו.

לאור כל אלה, הכרזתה של חברת אינטל בשבוע שעבר על כוונתה להקים בקריית גת את מפעל הייצור החדש שלה, המתקדם ביותר מסוגו בעולם, היא בשורה משמעותית ביותר ואיתות חשוב לעולם ההיי-טק הבין לאומי. נראה שאינטל מעריכה שלמרות הכל, מדינת ישראל היא מקום מספיק בטוח ויציב, עד כדי כך שהיא מפקידה בידי העובדים הישראלים בחברה חלק חשוב מכוח הייצור העתידי שלה.

אינטל תשקיע בהקמת המפעל החדש שלה בקריית גת כ – 6 מיליארד דולר. בתמורה, היא תקבל מענק של כ – 300 מיליון דולר מממשלת ישראל ותיהנה ממס חברות מופחת בשיעור 5% למשך עשר שנים. המפעל החדש יוסיף כאלף עובדים חדשים למצבת כוח האדם של החברה בארץ ובמשרד הכלכלה מעריכים שכ – 2,500 עובדים נוספים ייהנו מעבודות שונות הקשורות בבניית המפעל החדש.

גם הפוליטיקאים הישראלים לא החמיצו את החגיגות סביב הכרזתה של אינטל. ה'אחים' לשעבר, שר הכלכלה נפתלי בנט ושר האוצר יאיר לפיד, יצאו מגדרם – כל אחד בנפרד כמובן – כדי לפאר את פעולות משרדיהם סביב המפעל החדש של אינטל. ובצדק. נדרשו הקלות משמעותיות בתחום המיסוי ומענקים יפים, על מנת לשכנע את אינטל לבחור בישראל ולא במדינות אחרות המשחרות לפיתחה בכל זמן נתון.

כבר כתבנו כאן בעבר על עמידתה הגאה והאיתנה של ממשלת ישראל בזמן המשא ומתן בתחילת שנת 2012, בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת, על הקמתו האפשרית של מפעל ייצור חדש של אינטל באזור בית שאן. שרי התמ"ת והאוצר דאז התחרו ביניהם מי מוכיח קשיחות יתר מול דרישותיה המפליגות של אינטל. התלונות הישראליות על הקלות המס המוגזמות העומדות על הפרק הודלפו בנדיבות ולא איחרו להגיע לכותרות העיתונים. כל זה הוביל בסופו של דבר להחלטה להקים את המפעל ההוא באירלנד, הפחות גאה אבל היותר פרקטית, ולאובדן מקור הכנסה לאלפי עובדים בחבל ארץ ישראלי מוכה אבטלה ואי פיתוח תשתיות לאומיות, שהיו עשויות להצעיד את האזור כולו שנות דור קדימה. נראה, ששרי הממשלה הנוכחית למדו את הלקחים הנדרשים ולקחו את התובנות הללו אל סבב הדיונים סביב מפעל הייצור החדש, סבב שלמרבה השמחה הסתיים בהסכמות מרחיקות לכת של שני הצדדים.

נכון לתחילת שנת 2014, על פי נתונים שפרסמה אינטל לרגל חגיגות ארבעים שנות פעילותה בארץ, סך הייצוא של מפעלי החברה בישראל הגיע ל- 35 מיליארד דולר. החברה השקיעה בעבר סך מצטבר של 10.8 מיליארד דולר בהקמת מפעלים ומרכזי פיתוח בישראל ומעסיקה כיום כעשרת אלפים עובדים, 60% מהם גרים דרומית לגדרה. בהינתן מעמדה של אינטל כאחת החברות הגדולות במשק הישראלי, הן מבחינת מצבת כוח האדם שהיא מעסיקה (ושתגדל עוד יותר בעתיד עם השלמת הקמתו של המפעל החדש) והן מבחינת היקף פעילותה המסחרית כאחד מהיצואנים הגדולים ביותר בישראל, היא תמשיך לאכלס כותרות בעיתונות הכלכלית והכללית כאחד.

ואולי זה יקרה כשפוליטיקאי תורן יחליט להרוויח כמה נקודות ציבוריות סביב הקלות המס להן זוכות חברות גדולות כמו טבע, צ'קפוינט ואינטל. או שמא זה יקרה כשפוליטיקאית חרוצה תחליט לצבור פופולריות בקרב קהל בוחרים פוטנציאלי באמצעות קריאה לעובדי אינטל להתאגד תחת הסתדרות העובדים. ואולי אותה פוליטיקאית תקרא גם לעובדי אינטל להצטרף להפגנות החרדים נגד עבודה בשבת. דוגמאות מרגיזות למדי, אך לא מופרכות, בהתחשב בעובדה שכל אחת מהן כבר התרחשה בעבר, תוך ניצול מעמדה המיוחד של אינטל במשק הישראלי ובתודעה של הציבור הרחב בארץ.

נקווה, שכמו שקרה בעבר, גם בעתיד יידעו המנהלים הבכירים של אינטל לספוג בשתיקה את הקרנבל הפופוליסטי התורן שיתרחש מתישהו סביב פעילות החברה בארץ והחברה תמשיך להיות אחת מספינות הדגל המובילות של הכלכלה הישראלית. לפחות כיום, עם פתיחת השנה החדשה, אינטל בהחלט שולחת להיי-טק הישראלי בפרט ולכלכלת ישראל בכלל, ברכה יפה וחגיגית לשנה טובה מאוד.

(פורסם ב"גלובס" – 30 ספטמבר 2014)

להמשך»

אשדוד על המפהיום רביעי, 17 בספטמבר 2014

ביום שלישי שעבר התכבדתי להימנות על צוות שופטים באירוע הסיום של המחזור השני של חממת יזמי ההיי-טק TheHive שהקימה עמותת "גבהים" בעיר אשדוד. "גבהים" הוקמה בשנת 2006 על מנת לסייע לעולים חדשים להיקלט בארץ במקומות עבודה התואמים את כישוריהם האקדמיים ואת נסיונם המקצועי. בשנים האחרונות מפנה העמותה תשומת לב מיוחדת לעולים חדשים בעלי רקע במקצועות ההיי-טק ובתוכם כאלה שרוצים להתפתח ולהשתלב באומת הסטארט-אפ לא רק כאזרחים חדשים אלא גם כיזמים.

כתבתי כאן כבר בעבר על החשיבות של הוצאת ההיי-טק הישראלי מהבועה המפנקת, הממוקמת לה בנוחות רבה בין שדרות רוטשילד בתל אביב לבין רחוב המנופים בהרצליה פיתוח. פעילות TheHive באשדוד, המשלבת יזמות עסקית, חזון אישי של כמה מבכירי מועצת העיר ועמותה יעילה וממוקדת כמו "גבהים", מוכיחה שהדבר בהחלט אפשרי.
טל קלם, מנהל חממת TheHive באשדוד סיפר לי על דרך עבודתו של האקסלרטור:
"אנחנו מקבלים יזמים בשלבים ראשוניים מאוד. התכנית נמשכת שישה חודשים, פרק זמן שאמור לאפשר להם לפתח MVP (גירסה מינימלית שניתן לשחרר לשוק) ואסטרטגיה עסקית. בתחילת התכנית היזמים עוברים סדנאות מקצועיות, נפגשים עם מנטורים טכניים לבחינת המוצר ובמקביל גם פוגשים מנטורים שהם אנשי עסקים ויזמים בעלי ניסיון, כשהכוונה היא להתאים מנטור מוביל לכל מיזם. לכל אורך התכנית יש פגישות עם קרוב למאה מנטורים בתחומים שונים. בהמשך יש סדנאות בתחומי פטנטים, השקעות, שיווק, הכנה לדיבור מול קהל, הכנת תוכנית עסקית ראשונית ועוד. בחלק האחרון יש דגש על פגישות עם משקיעי הון סיכון ואנג'לים, והתנסות בהצגת המיזם מול קהל."
יש לך נתונים מספריים שמלמדים על התקדמות התכנית עד היום?
"את התכנית הראשונה (שנפתחה ביולי 2013) סיימו בפברואר השנה 7 מיזמים, עם 15 יזמים. סטארט-אפ אחד גייס הון ממשקיע זר ופתח משרדים באשדוד, והוא מעסיק 8 אנשים. סטארט-אפ שני כבר מייצר הכנסות משמעותיות ומחזור כספי חיובי שהולך וגדל מחודש לחודש ומאפשר להם להיות בררנים בבחירת משקיע (עד כה הם סירבו להצעת השקעה משמעותית אחת ונמצאים בקשר עם משקיעים אחרים).  שני סטארט-אפים נוספים נמצאים על סף קבלה לחממות טכנולוגיות ושלושת הנותרים מנסים להמשיך לפעול במקביל לעבודה וללימודים. את התכנית השניה סיימו 9 מיזמים, עם 23 יזמים, ועדיין מוקדם מדי לחזות את הצלחתם. עם זאת, בשתי חברות המנטורים שליוו את החברות נכנסו כשותפים ואף משקיעים במיזם. 3 מהמיזמים הם כבר חברות פעילות עם הכנסות כספיות."
אחד מגורמי ההצלחה של תכנית כזו הוא שיתוף פעולה וגיבוי מצד פרנסי העיר. בבוסטון שבארצות הברית הקצתה הערייה מבנה נטוש ליזמי האקסלרטור MassChallenge ובכך הפכו שותפים לאחד ממוקדי החדשנות המובילים בעולם, שייצר כבר מאות סטארט-אפים המעסיקים אלפי אנשים ומייצרים הכנסות של מאות מליוני דולרים. באשדוד היו אלה ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, חבר מועצת העיר הממונה על תיקי התעשייה והחינוך יהודה פרנקל (לשעבר מנכ"ל אלתא) וד"ר סמדר איצקוביץ', ראש האגף לפיתוח תעשייה בעיר, שהרימו את הכפפה.
ד"ר איצ'קוביץ היתה בעצמה אשת היי-טק, עבדה באורבוטק בפיתוח ולאחר מכן כסמנכ"ל בחברה עסקית המפתחת ערכות להוראה חוויתית במדעים וטכנולוגיה. מטרת האגף עליו היא מופקדת בעיריית אשדוד היא, לדבריה "הגדלת רמת השכר הממוצעת והורדת אחוז האבטלה, באמצעות יצירת מקומות עבודה איכותיים (כגון היי-טק ופיננסים) וייבוא חברות ומפעלים עתירי עובדים."
איך עלה הרעיון להקים את אקסלרטור TheHive באשדוד?
"בעקבות  ידיעה באחד העיתונים הכלכליים על פעילות TheHive  בתל אביב יצרתי קשר עם עמותת "גבהים" וביקשתי פגישה. בפגישה הבהרנו כי אשדוד היא עיר העולים הגדולה ביותר בארץ, כ – 40% מתושבי העיר הם עולים (מ 99 מדינות ,רובם יוצאי חבר העמים). חשבנו שיש צורך מקומי משמעותי לכתובת עירונית גם בפן היזמי. כך יצא הפרויקט לדרך. חשוב לי לציין כי עיריית אשדוד יחד עם קק"ל מממנות שווה בשווה את פעילות האקסלרטור בעיר."
האם יש בעיר פעילות של תעשיות מתקדמות נוספות, מעבר ל TheHive?
"במהלך הרבה שנים התפתחה כלכלה מסורתית באופן טבעי סביב נמל אשדוד. עד לפני ארבע שנים לא היה גוף בעירייה שפעל לפיתוח תעשייה עתירת ידע מקומית. למעט חברת אלתא וחברות קטנות נוספות לא היה מענה משמעותי בעיר למשרות איכותיות ומאתגרות . 26 חממות טכנולוגיות פעלו ברחבי הארץ. אף לא אחת מהן באשדוד (העיר החמישית בגודלה בארץ). אבל בארבע השנים האחרונות הצליח האגף לייצר יותר מ 2500 משרות חדשות בעיר. כמו כן  פעלנו להקמת חממה טכנולוגית בעיר במסגרת המדען הראשי ואף הקצינו מקום לחממה על חשבון העירייה לעשר שנים הקרובות. חברת שטראוס זכתה במכרז והיא מתוכננת לפתוח את החממה בתחום ה"פוד- טק" כבר בינואר 2015. בימים אלו אנו נמצאים במו"מ עם שתי חממות בינלאומיות נוספות המתוכננות להצטרף ל"אשכול חממות" אותו אנו מתכננים במבנה סמוך לחוף הים המדהים של העיר."
איך מעודדים יזמים להגיע לפריפריה, בהנחה המוזרה שאשדוד נכללת בהגדרה הזו?
"יש לנו עניין גדול כמובן בהבאת היי-טק לעיר. אנו מציעים היום סל שירותים ותמריצים אטרקטיבי הכולל: מסלול ירוק ומהיר מול הרשות בכל שלבי הקמת החברה, איתור מבנים ושטחי תעשייה מתאימים, גיוס ,השמה והכשרת כוח אדם מתאים . כמו כן, אנחנו עסוקים בתכנון פארק היי-טק בדרום העיר בסמוך לתחנת הרכבת, בית החולים והקרייה האקדמית. זהו משולש מנצח. בנוסף, אני מאמינה מאוד בחינוך מדעי- טכנולוגי. 12% מהעתודאים בישראל הם מאשדוד. זוהי מהפכה שתעצב את אופייה העתידי של התעשייה המתקדמת באשדוד. איכות כוח האדם והיצירתיות שלה (שנוצרת לא פעם תוך השונות והרב תרבותיות המקומית) תמשוך חברות בינלאומיות עתירות טכנולוגיה רבות לעיר, שמציעה גם איכות חיים וססגוניות ייחודית מעניינת."
החזון הזה היתרגם במקרה של TheHive למחזור שני איכותי ביותר של האקסלרטור, שהגיע כאמור אל סיומו בשבוע שעבר. באירוע הגמר, בנוכחות שר החקלאות יאיר שמיר, הציגו תשעה מיזמים בתחומים שונים ומגוונים וביניהם: חברת הטכנולוגיה Mcap שמאפשרת פירסום ממוקד ומדוייק ללקוחות באמצעות איכון מדוייק של מיקומם והתנהגותם מול מדפי המוצרים;  חברת WeKast המאפשרת להקרין ולשלוט במצגת מכל סמארטפון ועל גבי כל מסך טלויזיה או מקרן (אני מבטיח להיות משתמש ולקוח); וחברת HappyMama שמחברת בין אימהות טריות בשכונות מגוריהן על סמך תחומי עניין משותפים וצרכים ייחודיים לנשים בשלב המרגש הזה של חייהן. ככלל, בכל אחד מהמיזמים מעורב לפחות עולה חדש ונקודה נוספת הראוייה לציון מיוחד: נוכחות מסיבית של נשים יזמות, לפחות בחצי מהמיזמים. נקודת אור מרעננת, במיוחד על רקע חוסר האיזון הבולט במספרן של נשים בעמדות מפתח בהיי-טק הישראלי.
משלל הסיפורים המרתקים של האקסלרטור TheHive אני בוחר להרחיב כאן דווקא על מיזם Lessoons בגלל הפוטנציאל המיוחד שלו לתרום לקידום החינוך ולצמצום הפערים בין הפריפריה לבין מרכז הארץ. את המיזם הזה הקימו מתן קלנטרוב ומשה טטר ומטרתו היא לייצר פלטפורמה שתחבר בין מורים פרטיים לבין תלמידים הזקוקים לעזרה במקצועות לימוד שונים, באשר הם נמצאים. מתן סיפר לי את הסיפור שלהם, מיום הקמת המיזם:
"הסיפור שלנו מתחיל לפני שנה וחצי, כשעלה לי הרעיון לבנות אתר שיחבר בין לקוחות לנותני שירותים קטנים.  הייתי בדיוק בין עבודות והחלטתי לא לחפש עבודה ולהשקיע את כל כולי ברעיון. כיוון שאני לא איש טכני פניתי לחבר טוב ששירת איתי בצבא (משה טטר) ועבד בחברה גדולה לפיתוח אתרים במרכז. אחרי חצי שעה של שיחה הוא נדלק על הרעיון ויצאנו לדרך. ככל שהזמן עבר נשאבנו לזה יותר ומשה התפטר מהעבודה שלו כדי שיהיה לו יותר זמן לתכנת. אני בעצמי מכרתי את הרכב וחזרתי לבית של ההורים בקרית גת כדי לחסוך בהוצאות. בגלל הבדלי המרחק רוב העבודה שלנו הייתה מתבצעת דרך סקייפ ומספר פעמים בשבוע היינו נפגשים בתל אביב."
איך נראתה ההשקה הראשונה של השירות?
"החלטנו שאת הפיילוט שלנו נתחיל באוניברסיטת בן גוריון ובאוגוסט 2013 כבר עלתה הגרסה הראשונה של האתר לאוויר. אבל כמו בהרבה סטארט-אפים, לא הכל עבד כפי שתכננו ונאלצנו לעבוד קשה על מנת להביא את המשתמשים הראשונים לאתר. בשלב מסוים, אחרי שניסינו לפרסם באתר הרבה נותני שירות מסוגים שונים, ראינו ש – 90% מהפעילות של האתר מתרכזת אך ורק במציאת מורים פרטיים. כיוון שאני מגיע ממשפחה של מורים וחינוך הוא נושא שתמיד היה קרוב לליבי, ברמה האישית הייתי מאוד בעד להתמקד בשיעורים פרטיים. בנוסף, התחלנו להבין כמה מיקוד הסטארט-אפ חשוב להתפתחות וההצלחה שלו בשלבים המוקדמים ולכן החלטנו לצאת לדרך חדשה ולשפר את הדרך בה תלמידים ומורים פרטיים מוצאים אחד את השני. באותה תקופה נכנסנו לאקסלרטור TheHive באשדוד וקיבלנו מהם גם מרחב עבודה וגם ליווי מקצועי שעזר לנו לקדם את האתר שלנו כמה שלבים קדימה."
איך התפתח המיזם שלכם מאז שנכנסתם לאקסלרטור?
"ככל שחקרנו את שוק השיעורים הפרטיים לעומק, הבנו שלמרות שכמעט כל ילד בישראל יזדקק בשלב מסויים למורה פרטי, עדיין לא קיימת דרך יעילה לקשר בין השניים. הגרסה החדשה של האתר שלנו שתושק בתחילת אוקטובר (לאתר החברה, אנא לחצו כאן:  http://www.lessoons.co.il ), תאפשר לכל הורה ותלמיד גישה למאגר מורים גדול ומנוע חיפוש ייחודי שידע לשקלל את כל הפרמטרים החשובים לתלמיד כגון – מחיר המורה, ניסיון העבר של המורה והדירוג אותו קיבל מהתלמידים הקודמים, ולהציג את המורים הרלוונטיים ביותר. נכון להיום, נרשמו לאתר שלנו כבר נרשמו למעלה מ – 1000 מורים, והתכנון שלנו לשנה הקרובה הוא להגיע ל – 5000 מורים הפזורים בכל הארץ. הנתונים שלנו מאוד ראשוניים אבל אנחנו שמחים לדווח שכבר היו עד כה כ – 500  תלמידים שמצאו מורה דרכנו, ומתוכם כ – 300 גם דיווחו ששיעור אכן בוצע ואף דירגו את המורה בהתאם לחווית הלימוד שזכו לה. מקביל לפעילות בישראל אנחנו כבר עם העיניים לבריטניה ובעיקר ללונדון שם המצב אף חמור יותר מישראל ובעוד מספר חודשים אנחנו מתכננים להתחיל שם פיילוט."
חינוך והיי-טק, יזמות ועולים חדשים, פעילות ציבורית משולבת בחדשנות. אשדוד 2014, האם תצליח העיר החמישית בגודלה בישראל למחוק את הדימוי שלה כעיר פריפריה ולהפוך למרכז של תעשיות מתקדמות וחדשנות? ימים יגידו, אבל הסימנים כרגע נראים מבטיחים למדי.
(צלמת: דבי זימלמן)
(פורסם ב"גלובס" – 16 ספטמבר 2014)

להמשך»

סרבני 8200: לא הצלחתם להרגיז אותייום ראשון, 14 בספטמבר 2014

האמת? למרות שאני מתנגד נמרצות לתוכנו, התקשיתי להזדעזע מהמכתב של הסרבנים התורנים, הפעם הזו הלא הם בוגרי 8200. כבר ראינו מכתבים של שמיניסטים, טייסים ומילואימניקים, של אימהות, של נשים של מי שאינם רשאים לכתוב בשם עצמם ועוד ועוד. אנשים כותבים מכתבים, המדינה סוערת, תמיד יש מי שקוראים להדיח, לפטר, להוקיע, לשפוט, לעצור, להחרים, להגלות ועוד כל מני דברים ובסוף אנחנו ממשיכים הלאה לדבר הבא.

מכתב השמיניסטים הראשון נכתב בשנת 1970 והופנה אל ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. המכתב קבל על מדיניות ישראל ביהודה ושומרון ועל חוסר נכונותה של ממשלת ישראל לבחון ברצינות גישושים אפשריים לתהליך שלום מצד מדינות ערב. עצם קיומו של המכתב ההוא הוסתר מלכתחילה על ידי הצנזורה הצבאית, למרות שנכתב על ידי אזרחים צעירים עוד לפני גיוסם לצה״ל. מאז נכתבו עוד כמה וכמה מכתבי שמיניסטים, זכו לתהילת העולם הזמנית שלהם ובסופו של דבר – כמו כל המכתבים האחרים – שקעו להם במצולות ההסטוריה.

אבל מה שלא ישקע וייעלם לו הוא הרקע לכל המכתבים הללו: העובדה שבמשך קרוב לחמישים שנה אנחנו מעסיקים את עצמנו בשליטה מוחלטת בעם אחר. אפילו אם נעזוב לרגע את חילוקי הדיעות סביב הצורך שלנו לשלוט בשטחי יהודה ושומרון והמשמעויות הרבות המשתמעות מכך למדינת ישראל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעשרות השנים שאנחנו שם העסקנו מאות אלפי חיילים, רובם כיום כבר אזרחים בוגרים, בפעילויות הרבות שנגזרות מהשליטה בעם אחר. זאת בעקבות הצורך לשלוט בשטחי יהודה ושומרון, אותו מגדירה ממשלת ישראל בכל פעם מחדש, מאז שנת 1967. מאות אלפי ישראלים עסקו בשנים האלו בהטלת סגרים, בפריצה לבתים באישון לילה, בחיפושים אלימים בתוך חדרי ילדים וחדרי שינה של הוריהם, בפירוק רכבים לגורמים במחסומים, במעצרים, בחקירות, באיומים, באיסוף מידע מודיעיני בכל דרך אפשרית. וכל אלו הן רק פעילויות שבשגרה. תוסיפו לזה את תקופות הלוחמה ותקבלו עוד אין סוף פעילויות של ירי, סיכול ממוקד, הפצצות מהאוויר ומהקרקע, פשיטות והתקלויות עם מחבלים. ועוד לא דיברנו על עשרות שנים של בט״ש, העסקת חיילים בפעילויות שיטור, פיזור הפגנות, טיפול בצמיגים בוערים ובמיידי אבנים, אינתיפאדה ראשונה ושנייה ומה שביניהן ומה שאחריהן.

בסדרות השוטרים הטלוויזיוניות בארצות הברית מראים תמיד איך שוטר שהיה מעורב בקרב יריות עם נפגעים חייב לעבור טיפול והערכה פסיכולוגית. מאות אלפי החיילים הישראלים שירו, פצעו, הרגו או שהיו שותפים בדרך כזו או אחרת לחיסול מחבלים, מעולם לא עברו טיפול דומה. האם מישהו ניסה להעריך מהי ההשפעה המצטברת על בחורה בת 19 וחצי שבשנה האחרונה הגיעה להיכרות וירטואלית קרובה מאוד – דרך מכשירים – עם יעד טרור אנושי וליוותה אותו מרחוק אל מותו בחיסול ממוקד? האם אי פעם התבצעה הערכה לגבי המשקעים המצטברים אצל לוחם משמר הגבול שבמשך שלוש שנים רצופות סופג יום יום קללות ומבטי שנאה, מסכן עצמו מספר פעמים בחודש מול מטחי אבנים מסוכנות ופעמיים שלוש במהלך שירותו גם היה שותף להיתקלות באש חיה?

בהנחה שכל אחד מהאירועים האלה ועוד אלפים מסוגים אחרים מותירים את השפעתם על האנשים הצעירים הנושאים בנטל, מה הפלא שמדי פעם עולה צעקה כזאת או אחרת, מפיהם של כאלה שעדיין בשטח או מי שהיו שם ומעכלים לאחר זמן את מה שעבר עליהם כשהיו חלק מהמכונה, שעליה מוטל לממש את מדיניות ממשלת ישראל?

מי שחושב שכל מה שאנחנו משלמים על עוד מעט חמישים שנות סכסוך וחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית ביהודה ושומרון, זה מכתבי מחאה מרגיזים יותר או פחות, אחת לכמה שנים, מי שחושב כך טועה טעות מרה. המכתבים האלה לא צריכים להרגיז אותנו יותר מדי. מה שכן צריך להעסיק אותנו זה מה קרה לנו כאומה, כחברה, כמדינה קטנה שעדיין לוחמת בכל יום את מלחמת קיומה, בעשרות השנים הללו. מה שצריך להדאיג אותנו זו התהייה האם מכתב בן עמוד אחד של קבוצת הסרבנים התורנית, האם המכתב הזה הוא הדבר היחידי שמסוגל לנער אותנו מאזור הנוחות שלנו ולגרום לנו לשאול את עצמנו, לשם שינוי, את השאלות הקשות באמת. ואולי אנחנו צריכים להיות עוד יותר מודאגים מהעובדה שהמכתבים האלה לא באמת גורמים לנו לשאול את עצמנו שאלות כואבות, כאלו שחייבים לענות עליהן, לפחות בינינו לבין עצמנו.

להמשך»
התאמת עיצוב: לאון זינגר