יזהר שי, יזם היי-טק,
משקיע הון סיכון
ואוהד נלהב,
כותב על השחקנים
ועל האירועים המרכזיים
בהיי-טק הישראלי.

עוד על יזהר...

סרבני 8200: לא הצלחתם להרגיז אותייום ראשון, 14 בספטמבר 2014

האמת? למרות שאני מתנגד נמרצות לתוכנו, התקשיתי להזדעזע מהמכתב של הסרבנים התורנים, הפעם הזו הלא הם בוגרי 8200. כבר ראינו מכתבים של שמיניסטים, טייסים ומילואימניקים, של אימהות, של נשים של מי שאינם רשאים לכתוב בשם עצמם ועוד ועוד. אנשים כותבים מכתבים, המדינה סוערת, תמיד יש מי שקוראים להדיח, לפטר, להוקיע, לשפוט, לעצור, להחרים, להגלות ועוד כל מני דברים ובסוף אנחנו ממשיכים הלאה לדבר הבא.

מכתב השמיניסטים הראשון נכתב בשנת 1970 והופנה אל ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. המכתב קבל על מדיניות ישראל ביהודה ושומרון ועל חוסר נכונותה של ממשלת ישראל לבחון ברצינות גישושים אפשריים לתהליך שלום מצד מדינות ערב. עצם קיומו של המכתב ההוא הוסתר מלכתחילה על ידי הצנזורה הצבאית, למרות שנכתב על ידי אזרחים צעירים עוד לפני גיוסם לצה״ל. מאז נכתבו עוד כמה וכמה מכתבי שמיניסטים, זכו לתהילת העולם הזמנית שלהם ובסופו של דבר – כמו כל המכתבים האחרים – שקעו להם במצולות ההסטוריה.

אבל מה שלא ישקע וייעלם לו הוא הרקע לכל המכתבים הללו: העובדה שבמשך קרוב לחמישים שנה אנחנו מעסיקים את עצמנו בשליטה מוחלטת בעם אחר. אפילו אם נעזוב לרגע את חילוקי הדיעות סביב הצורך שלנו לשלוט בשטחי יהודה ושומרון והמשמעויות הרבות המשתמעות מכך למדינת ישראל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעשרות השנים שאנחנו שם העסקנו מאות אלפי חיילים, רובם כיום כבר אזרחים בוגרים, בפעילויות הרבות שנגזרות מהשליטה בעם אחר. זאת בעקבות הצורך לשלוט בשטחי יהודה ושומרון, אותו מגדירה ממשלת ישראל בכל פעם מחדש, מאז שנת 1967. מאות אלפי ישראלים עסקו בשנים האלו בהטלת סגרים, בפריצה לבתים באישון לילה, בחיפושים אלימים בתוך חדרי ילדים וחדרי שינה של הוריהם, בפירוק רכבים לגורמים במחסומים, במעצרים, בחקירות, באיומים, באיסוף מידע מודיעיני בכל דרך אפשרית. וכל אלו הן רק פעילויות שבשגרה. תוסיפו לזה את תקופות הלוחמה ותקבלו עוד אין סוף פעילויות של ירי, סיכול ממוקד, הפצצות מהאוויר ומהקרקע, פשיטות והתקלויות עם מחבלים. ועוד לא דיברנו על עשרות שנים של בט״ש, העסקת חיילים בפעילויות שיטור, פיזור הפגנות, טיפול בצמיגים בוערים ובמיידי אבנים, אינתיפאדה ראשונה ושנייה ומה שביניהן ומה שאחריהן.

בסדרות השוטרים הטלוויזיוניות בארצות הברית מראים תמיד איך שוטר שהיה מעורב בקרב יריות עם נפגעים חייב לעבור טיפול והערכה פסיכולוגית. מאות אלפי החיילים הישראלים שירו, פצעו, הרגו או שהיו שותפים בדרך כזו או אחרת לחיסול מחבלים, מעולם לא עברו טיפול דומה. האם מישהו ניסה להעריך מהי ההשפעה המצטברת על בחורה בת 19 וחצי שבשנה האחרונה הגיעה להיכרות וירטואלית קרובה מאוד – דרך מכשירים – עם יעד טרור אנושי וליוותה אותו מרחוק אל מותו בחיסול ממוקד? האם אי פעם התבצעה הערכה לגבי המשקעים המצטברים אצל לוחם משמר הגבול שבמשך שלוש שנים רצופות סופג יום יום קללות ומבטי שנאה, מסכן עצמו מספר פעמים בחודש מול מטחי אבנים מסוכנות ופעמיים שלוש במהלך שירותו גם היה שותף להיתקלות באש חיה?

בהנחה שכל אחד מהאירועים האלה ועוד אלפים מסוגים אחרים מותירים את השפעתם על האנשים הצעירים הנושאים בנטל, מה הפלא שמדי פעם עולה צעקה כזאת או אחרת, מפיהם של כאלה שעדיין בשטח או מי שהיו שם ומעכלים לאחר זמן את מה שעבר עליהם כשהיו חלק מהמכונה, שעליה מוטל לממש את מדיניות ממשלת ישראל?

מי שחושב שכל מה שאנחנו משלמים על עוד מעט חמישים שנות סכסוך וחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית ביהודה ושומרון, זה מכתבי מחאה מרגיזים יותר או פחות, אחת לכמה שנים, מי שחושב כך טועה טעות מרה. המכתבים האלה לא צריכים להרגיז אותנו יותר מדי. מה שכן צריך להעסיק אותנו זה מה קרה לנו כאומה, כחברה, כמדינה קטנה שעדיין לוחמת בכל יום את מלחמת קיומה, בעשרות השנים הללו. מה שצריך להדאיג אותנו זו התהייה האם מכתב בן עמוד אחד של קבוצת הסרבנים התורנית, האם המכתב הזה הוא הדבר היחידי שמסוגל לנער אותנו מאזור הנוחות שלנו ולגרום לנו לשאול את עצמנו, לשם שינוי, את השאלות הקשות באמת. ואולי אנחנו צריכים להיות עוד יותר מודאגים מהעובדה שהמכתבים האלה לא באמת גורמים לנו לשאול את עצמנו שאלות כואבות, כאלו שחייבים לענות עליהן, לפחות בינינו לבין עצמנו.

להמשך»

מזמן כבר לא רק טלפוןיום רביעי, 10 בספטמבר 2014

מחר בבוקר צפוייה בארצות הברית הכרזה דרמטית. מליוני אנשים ימתינו בדריכות לדובר וערוצי טלוויזיה מכל העולם יעבירו את דבריו בשידור ישיר. ספקולציות רבות נזרקו לחלל העולם בדבר התוכן המדוייק של ההכרזה הזו. מדובר כמובן בנאומו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בנושא האסטרטגיה שגיבש למלחמה באירגון הטרור דאעש. אבל עד כמה שהעולם מצפה בדריכות להכרזה הזו, היא תהיה כמעט חסרת משמעות יחסית לבאזז העצום, הכיסוי התקשורתי הנרחב ואין סוף הספקולציות שליוו את הכרזתו של מכשיר האייפון 6 הבוקר בקופרטינו שבקליפורניה.

משום מה אנחנו עדיין קוראים למכשיר הזה טלפון. המחמירים יקראו לו סמארטפון. יש מי שיקראו לו בחיבה ״סלולרי״. אבל, הגיע הזמן שנפנים. המכשיר הזה, יצור הכלאיים שבין מרכז תקשורת אישי לבין נגן מוזיקה וסרטים, וכל אלה משולבים היטב מעל פלטפורמת מיחשוב חזקה המאפשרת אין סוף שימושים נוספים, המכשיר הזה כבר זכאי לשם חדש משלו. ולמען האמת, אם ייעשה צדק הסטורי הרי שיום אחד, ולא בעוד הרבה שנים, ייקרא כל סמארטפון בשם הגנרי ״אייפון״, בדיוק כמו שפריג׳ידר, שהיה פעם שם של מותג, הוא היום שם נרדף למקרר וממש כמו שג׳יפ היה פעם רכב השטח של חברת קרייזלר והיום הוא הגדרה כללית לרכבם של הרפתקנים או בני המעמד הנוצץ.

כי אין ספק שעולם הסמארטפונים מתחלק למה שקרה לפני האייפון ולתקופה שהחלה עם השקתו, בינואר 2007. ומה שקרה אחרי השקת האייפון הראשון ועד היום שינה לחלוטין את עולם הטכנולוגיה, אבל גם השפיע עמוקות על אורחות החיים של קרוב לשני מליארד משתמשים, כרבע מאוכלוסיית העולם, האוחזים כיום בסמארטפון כזה או אחר. והמכשיר הזה מסייע בידם לחיות חיים מהנים יותר וגם בטוחים ויעילים, אולי אפילו בריאים יותר.

מה שגרם למהפכה הזו לא היה רק השידרוג הדרמטי במכשיר עצמו. נכון, האייפון הראשון יצר חווית משתמש שונה לחלוטין ממה שהורגלנו להתייחס אליו כמעטפת הביצועים של מכשיר סלולרי. המכשיר החדיש ההוא איפשר לנו למשש במסך מגע מדוייק ומהיר, לגלוש בעולם המקוון במהירות מפתיעה ולשלב נגן מוזיקה וקליפים במכשיר טלפון נייד (למרות שתכונות הטלפוניה של המכשיר היו בינוניות למדי, כך ציינו לעצמנו אז). כל אלו הן היום תכונות טריויאליות, החייבות להיכלל בכל מכשיר סמארטפון, ולו גם הבסיסי ביותר.

אבל החוויה הזו לבדה לו היתה השינוי המשמעותי ביותר. מה שהקפיץ את כולנו לעולם חדש של יכולות היה השילוב הגאוני של האייפון עם חנות אפליקציות מקוונת,  שאיפשרה לכולנו לטעון אפליקציות ככל העולה על רוחנו. ובמקביל לכך גרמה היכולת הזו למיליוני יזמים לפתח אין ספור אפליקציות שהן הן מהות השינוי בעולם הסלולר מאז ועד היום ובעתיד הנראה לעין.

קשה היום להאמין שעד לפני כשבע שנים היינו כולנו כבולים לתפריט האפליקציות שנכפה עלינו על ידי ספק שירותי הסלולר שלנו. חלקנו זוכרים את כיפופי הידיים בין המפעילים הסלולריים, בעלי המפתח לחוויית המשתמש, לבין מפתחי האפליקציות שהיו תלויים בהם כמעט באופן בלעדי בדרכם להגיע אל המשתמש הסופי. כמו בכל שוק חסר תחרות, המצב הזה גרם בדרך כלל, לא רק בישראל, לאוסף אפליקציות משעמם ובלתי רלוונטי שלרוב נותרו ללא שימוש על גבי המכשיר הסלולרי שנשא אותם. ואילו היום, פחות מעשור לאחר מכן, אין שני סמארטפונים שדומים זה לזה כבר ימים ספורים לאחר שנרכשו. כולנו טוענים אפליקציות, משנים את תמונות המסך ואת הרינגטונים והופכים את הסמארטפון שלנו לשיקוף מאוד אישי של האופי ורצונותיו של בעל המכשיר.

האייפון והאפליקציות אכן שינו את חיינו, לא פחות מזה. יש כיום כ 1.3 מליון אפליקציות בחנות של אפל ובכל חודש נוספות לשם למעלה מ 35 אלף אפליקציות חדשות. בתחילת השנה הודיעה אפל שלמעלה משלושה מליארד טעינות של אפליקציות התבצעו על ידי משתמשי האייפון ברחבי הכולם מאז השקתו. מעבר להכנסות המדהימות שייצרה החנות הזו, יש מאין, מאז הקמתה (למעלה מעשרה מליארד דולר בשנת 2013) האפליקציות הללו בידיים של כל כך הרבה אנשים ייצרו שינויים בגישה של כולנו לגבי יכולתה של הטכנולוגיה לשרת אותנו כרצוננו. שלל האפשרויות העצום שהתפתח בן לילה עם פתיחת עולם הסמארטפון לאפליקציות גם ייצר הזדמנויות עסקיות חדשות עבור מליוני אנשים ברחבי העולם. תחשבו על מליוני האנשים השוקדים ממש ברגעים אלה על אפליקציות חדישות, שלמרות סיכוייהן האפסיים להצליח (שוב המספרים: 1.3 מליון אפליקציות קיימות ו 35 אלף אפליקציות חדשות כל חודש) הם משוכנעים שהם הם אלה שמתעתדים להיות הדבר הגדול הבא. תחשבו על המשקיעים שלהם ועל מליארדי הדולרים שמימנו את כל השוק החדש הזה, שלא היה קיים כאן עד לפני פחות מעשור. ותחשבו גם על המתעשרים החדשים שהצליחו בכשרונם ובחריצותם, יש אומרים גם במזלם, ליצור את אותן מעט אפליקציות ש״עשו את זה״, הצליחו להגיע לכף ידם של מאות מליוני אנשים שטענו אותן לסמארטפונים שלהם ועשו בהן שימוש.

אין צורך ללכת רחוק, הדוגמאות נמצאות כאן אצלנו, קרוב לבית. היזמים של וויז, וייבר וצ׳ק, שמימשו אקזיטים מדהימים כל אחת בתורה, חייבים את הצלחתם לאותו אייפון שיצר עבורם בסיס ענק של משתמשים פוטנציאליים. וכמוהם גם ההצלחות שבדרך, האפליקציות שכובשות בימים אלה את מקומן בעולם ושייטענו בתורן על גבי האייפון החדש, האייפון 6.

סביר להניח שבזמן קריאת שורות אלו כבר נודעו סוף סוף באופן רשמי, בהכרזה סנסציונית על פי מיטב המסורת מבית היוצר של אפל, תכונותיו החדשות של המכשיר. גדלי המסך ואיכותו, עובי המכשיר, המעבד החדיש, אורך חיי הבטריה ועוד תכונות אחרות, כל אלו יהוו שיפור משמעותי יחסית לאייפון הראשון ומצד שני הם גם יהיו אבן דרך, לא יותר מזה, במסע שכבר התחיל לכיוון האייפון 7 והדורות שיבואו אחריו. עם היכולות החדשות ייפרצו גבולות נוספים ויתאפשרו חוויות חדשות.

סביר להניח שבשנת 2020 נביט אחורה בנוסטלגיה משועשעת ונזכיר לעצמנו בנימה מחוייכת עד כמה היה האייפון 6 איטי, מוגבל ביכולותיו ומיושן במראהו. נקווה שעד אז כבר נסגל לעצמנו קודים תרבותיים של נימוס והתחשבות בזולת, שיבואו לידי ביטוי בכך שלעולם לא נשפיל מבטנו אל המסך הקטן תוך כדי שיחה, אף פעם לא נשוחח בטלפון בתוך מעלית צפופה בנוסעים, ותמיד נניח את המכשיר בצד בזמן סעודה משפחתית. אתם יודעים מה, את זה אפשר להתחיל כבר בגירסת האייפון 6, אין צורך לחכות.

(פורסם ב"גלובס" – 9 ספטמבר 2014)

 

 

להמשך»

ישראל עולה כיתהיום שלישי, 2 בספטמבר 2014

אתמול, יום תחילת שנת הלימודים החדשה, שמחתי לקבל השכם בבוקר הודעת אס-אם-אס שנשלחה אליי ממשרד החינוך הישראלי, ממספר טלפון לא ידוע, בעל קידומת סלקום. ההודעה הפנתה אותי לדף מעוצב היטב, שהכיל בתוכו את ברכת משרד החינוך לכבוד פתיחת שנת הלימודים החדשה. וכך נאמר בכותרת הראשית של העמוד, לאלה מכם שבמקרה קופחו על ידי המשרד, או שמא בגלל הקיצוצים בתקציב החינוך לא זכו שתשלח הברכה הזו גם אליהם:

״ישראל עולה כיתה. התכנית הלאומית ללמידה משמעותית יוצאת לדרך״.

כך, בכותרת גדולה וכחולה  ובתת כותרת בצבע ירוק, צועדת מדינת ישראל החל מאתמול בבוקר אל חינוך טוב יותר, משמעותי יותר.

למען האמת, ליבי נמלא שמחה למקרא המודעה הגדולה הזו. כי הרי ברור לכל, שעד לבוקר יום אתמול למדנו כולנו למידה חסרת משמעות. שני ילדיי שכבר סיימו את חוק לימודיהם וכרגע משרתים בצבא לא זכו לצערי הרב, ללמוד למידה משמעותית. הם חוו למידה סתמית שכזו, כמו שהיתה נהוגה כאן פעם, לפני המפץ הגדול. והתוצאות בהתאם: היא קצינה ביחידה מובחרת שבה היא אמורה להפעיל תאי מוח אפורים (מהסוג שהיתה מפתחת במדינה בה יש למידה משמעותית) והוא חייל קרבי, ביחידה בה הוא אמור ליישם ערכים (שהיה זוכה בהם במערכת חינוך מהסוג שקמה אצלנו אתמול בבוקר). ושניהם כבר בגרו את המערכת ולא זכו. אני מתנחם בכך, ששני ילדיי הצעירים, האחד עלה אתמול לכיתה י"ב והצעיר ממנו חוגג השנה בר מצווה, עוד יזכו לחוויית חינוך מדהים ואחר.

וכמו ילדיי הבוגרים, כך גם כמה מליוני בוגרי מערכת החינוך בששים ומשהו שנות קיומנו למדו כנראה, אם אני מבין נכון את המסר הנימוסי של משרד החינוך, לימודים חסרי משמעות. כי מה שהיה נהוג במערכת החינוך עד אתמול זה מעין אוסף אקראי של תכניות לימודיות בינוניות במקרה הטוב, תכנים שנאספו בחובבנות על ידי מורים לא רציניים, מנהלים לא מקצועיים (סליחה אמא יקרה שלי, היית אמנם מנהלת נערצת במשך כעשרים שנה, אבל החל מהשנה כל מה שעשית, דורות רבים של תלמידים ירושלמים שחינכת, מאות מורים שהובלת, הפרסים הרבים שקיבלת, כל אלה היו לא משמעותים, תביני בבקשה) ואנשי חינוך בכירים, שבזבזו את זמנם ואת זמן תלמידיהם.

כי כשאנחנו גדלנו כאן, מי שהופקדו על חינוכנו פשוט העבירו איכשהו את זמננו בין כיתה א׳ לכיתה י״ב, בזמן שהורינו היו עסוקים בהקמת המדינה וביסוסה למענינו והיו להם דברים חשובים יותר לעשות מאשר לחנך אותנו.

ואכן, השגינו העלובים ניכרים, בהתאם לרמת החינוך הלא משמעותית ששררה במקומותינו ששים ומשהו שנים, עד לבשורה הגדולה של בוקר אתמול, שנחתה אצל כולנו בצורת אס-אם-אס קולני וחד משמעי. ״התכנית הלאומית ללמידה משמעותית יוצאת לדרך״ תלמידים יקרים, ואתם – כשיום אחד תהיו בוגרים משמעותיים של המערכת המשמעותית הזו, תוכלו סוף סוף – בזכותה – לגלות יוזמה ויצירתיות, להקים חברות היי-טק מתקדמות וגלובליות, לשלוח לוויינים לחלל, להקים יחידות צבאיות טכנולוגיות מפוארות שיהוו נדבך משמעותי ביתרון האסטרטגי של צה״ל, תשכילו לפתח חקלאות מתקדמת במדבר, להתפיל מים בשיטות ייחודיות ובכלל, להפוך אותנו לאומה, אפילו מעצמת היי-טק.

ואז, בגלל החינוך החדש והמשמעותי שתזכו לו, העולם כולו יביט בנו בהשתאות ויחפש לנו כינוי משמעותי, מעין הגדרה של התופעה המדהימה הזו שפתאום ניהפך להיות. אולי אפילו יקראו לנו יום אחד ״אומת הסטארט-אפ״? הייתכן, תלמידים יקרים?

אכן, אתמול בבוקר, ישראל עלתה כיתה. סוף סוף. ובהזדמנות זו נאחל לילדינו לא רק למידה משמעותית אלא גם, מכל הלב, את מה שנכתב בהמשך ההודעה של משרד החינוך, שאיחל לכולנו ״שנה של חינוך לערכים, עיצוב זהות אישית ולאומית, שנה של קבלת האחר, של מלחמה בגזענות ובשנאה.״ ונאמר אמן!

(פורסם ב"גלובס" – 2 ספטמבר 2014)

 

להמשך»
התאמת עיצוב: לאון זינגר